ההסכם בין סין לבין איראן יוצר מציאות אסטרטגית חדשה, וטראמפ כבר מנסה לקרב אליו מנהיגים על חשבון בייג'ין • ירושלים צריכה לשקול את גישתה לגבי ההשקעות הסיניות בישראל
מאז ביקר מנהיג סין, שי ג'ינפינג, בטהרן ב־2016, עלתה מפעם לפעם האפשרות שבייג'ין תהיה מוכנה לטרפד את יחסיה עם וושינגטון ותכרות ברית עם המשטר האיראני. בדרך כלל ההשערה נפסלה על הסף. הרי מי יקריב את יחסי ארצו עם אמריקה - הכלכלה הגדולה ומעצמת־העל - כדי לסחור ולשתף פעולה עם תומכת הטרור מספר אחת בעולם?
"השקפת עולם דומה ואינטרסים דו־צדדיים הדדיים". הפגישה בין שי לבין רוחאני ב־2016 // צילום: אי.פי
אבל הנה, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי שגרמה הקורונה - אותו נגיף שיצא מסין - וההתקררות חסרת התקדים של יחסי ארה"ב ובייג'ין, קרה הבלתי אפשרי. לאחר שבועות של דיבורים על האפשרות שהסינים והאיראנים סגרו עסקה, דיווח בסוף השבוע שעבר ה"ניו יורק טיימס" כי יש הסכם, ועל פיו איראן וסין הן בעלות ברית.
על פי הדיווח, המשפט הראשון של ההסכם מצהיר כי השותפות החדשות הן "שתי תרבויות אסיאתיות, שתי שותפות במישורי סחר, כלכלה, פוליטיקה, תרבות וביטחון, בעלות השקפת עולם דומה ואינטרסים דו־צדדיים הדדיים ואינטרסים רב־צדדיים משותפים, ויחשיבו זו את זו שותפות אסטרטגיות".
המשחק הסיני הכפול
קונקרטית, מוסכם בין הצדדים כי איראן תספק נפט לסין במחירים נמוכים ב־25 השנים הקרובות. בתמורה, תרחיב סין עד מאוד את נוכחותה באיראן בענפי הבנקאות, הטלקומוניקציה, נמלים, רכבות ועוד עשרות פרויקטים. בין השאר, תחבר סין את איראן למערכות ה־G5 וה־GPS שלה.
במילים אחרות, הסינים החליטו להתעלם מהסנקציות האמריקניות ומניחים כי המחיר הכלכלי והמדיני שישלמו על הברית החדשה יהיה קטן מהמחיר שארה"ב תשלם על ניפוץ מעמדה כשחקן הקובע בשווקים הבינלאומיים.
איראן, מצידה, נתלית בסין כקרש הצלה מההתמוטטות הכלכלית שבה היא שרויה כפועל יוצא מהסנקציות האמריקניות.
ברמה הצבאית, ההסכם קורא לשני הצדדים להגביר את קצב התמרונים המשותפים של צבאותיהם. מאז 2014 קיימו איראן וסין שלושה תמרונים משותפים, האחרון - תרגיל ימי משותף עם רוסיה, נערך בדצמבר 2019.
בסיום אותו תרגיל אמר מפקד חיל הים האיראני, חוסיין חאנזאדי, לתקשורת הסינית: "עידן הפלישות האמריקניות באזור נגמר". כמו כן, טיוטת ההסכם מדברת על שיתוף פעולה מודיעיני ושימוש סיני בנמלים צבאיים איראניים, לרבות שניים במפרץ עומאן. כמו כן, נוגעים סעיפים אחרים בשיתוף פעולה במחקר ופיתוח מערכות נשק.
המשמעות המדינית המיידית של ההסכם עבור האמריקנים היא שהם לא יצליחו להעביר החלטה במועצת הביטחון של האו"ם להאריך את אמברגו הנשק על איראן שאמור לפוג בתוך שלושה חודשים. כדי למנוע משלוחי נשק לאיראן בידי סין ורוסיה ברמה המדינית, האמריקנים יצטרכו לשקול אימוץ מדיניות התקפית יותר הן במישור המדיני, הכלכלי והצבאי. לנוכח ההתנגדות של האיחוד האירופי, רוסיה וסין למהלך, אם האמריקנים יחזירו את סנקציות מועצת הביטחון שהוטלו לאורך השנים על איראן אך הוסרו עם יישום הסכם הגרעין בשנת 2015, הדבר עלול להביא להידרדרות היציבות הגלובלית.
עבור ישראל, ההסכם הוא אירוע מכונן בעידן האסטרטגי ההולך ומתפתח כעת, והמשמעות המיידית שלו היא מבצעית, שכן הברית האסטרטגית החדשה תפתח אפיקים חדשים לפיתוח נשק גרעיני על ידי איראן. סין שיחקה תפקיד מרכזי בהפצת נשק גרעיני לפקיסטן. היא גם אפשרה פיתוח נשק גרעיני על ידי צפון קוריאה, לכל הפחות באמצעות מניעת נקיטת צעדים אפקטיביים נגד פיונגיאנג במועצת הביטחון של האו"ם.
האפשרות שבתוך פרק זמן קצר - אם לא כבר עכשיו - סין תהפוך לשותפה בתוכנית הגרעין של איראן, הופכת את המשך והרחבת הפיצוצים השונים והמשונים במתקנים גרעיניים ובבסיסי טילים איראניים לסוגיה בהולה. לפי חלק מהדיווחים, הסכימה טהרן להצבת כ־5,000 חיילים סינים באופן קבוע על אדמתה. כל ניסיון עתידי לפגוע במתקנים גרעיניים של איראן עלול להצית מלחמה רחבה מאוד, שבה סין תהיה מעורבת באופן ישיר.
הימור לא מושכל
משמעות מיידית נוספת של ההסכם היא שישראל צריכה לשנות את גישתה להשקעות סין בתשתיות ובחברות טכנולוגיות אצלנו. בחודש מאי הגיח מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו לירושלים לביקור בזק מפתיע. במהלך ביקורו הזהיר מההשלכות החמורות שעלולות להיות ליחסי ישראל־ארה"ב אם סין תמשיך להשתתף בפרויקטים תשתיתיים בישראל.
האזהרות לא נפלו על אוזניים אטומות. שבועיים לאחר ביקורו, זכתה חברה ישראלית בחוזה לבניית מפעל התפלה באשדוד לאחר שהמכרז היה צפוי לעבור לחברה סינית. הלחץ האמריקני לא פסק גם לאחר המכרז. האמריקנים ממשיכים לדרוש שהממשלה תבטל או תצמצם את ההסכם שישראל חתמה בשנה שעברה עם חברה סינית להקמת ותפעול הנמל הנוסף בחיפה.
כעת נראה כי אין ברירה אלא לבטל את החוזה, לצד לא מעט הסכמים לשיתוף פעולה אקדמי וטכנולוגי עם חברות סיניות. אותן חברות שאמורות להקים כאן תשתיות ומערכות תחבורה, עתידות גם להקים תשתיות דומות באיראן.
עד כה ראתה ישראל את האפשרות שתוציא את סין מפרויקטים לאומיים כמחיר הברית עם ארה"ב ובאופן מובן, לא ממש רצתה לשלם אותו. כעת המצב השתנה. ביטול שיתופי פעולה טכנולוגיים ותשתיתיים עם סין, בעלת הברית של איראן, הוא כבר אינטרס לאומי ישראלי, עם או בלי קשר לוושינגטון.
ברמה האסטרטגית, הסכם סין־איראן יביא להתארגנויות אסטרטגיות חדשות ושונות. אירופה עלולה להתפצל סביב הבחירה בין ארה"ב וסין. רוסיה, מצידה, ממשיכה לשבת על הגדר. הנשיא דונלד טראמפ מחזר אחר רוסיה בניסיון לפתות את מוסקבה להתרחק מבייג'ין לטובת המדינות המתועשות של המערב ב־G7. בינתיים הניסיונות לא צולחים, אולם הכל יכול להשתנות.
ההימור של סין, שלפיו עדיף לה לצאת לעימות חזיתי עם וושינגטון דווקא בסוגיית איראן, רחוק מלהיות הימור מושכל. התוצאה תיקבע כאשר מדינות העולם יבחנו את עוצמתן הכלכלית היחסית של ארה"ב וסין כשייצאו ממשבר הקורונה. בינתיים, מדינות אסיאתיות כגון הודו, יפן ודרום קוריאה מתרחקות מסין.
הודו מצידה מתחילה לשקול מחדש את יחסיה הצבאיים עם רוסיה כפועל יוצא מקשריה האסטרטגיים של רוסיה עם סין. במקביל, דלהי מתקרבת לארה"ב ומתחילה לראות בה ספקית נשק מרכזית. האמריקנים פועלים במרץ לכרות ברית אסטרטגית עם הודו, וישראל עשויה להרוויח מכך.
במשך שנים רבות ישראל לא ראתה בסין איום. אזהרות אמריקניות התקבלו בחוסר הבנה ואף בקרירות. כעת, כאשר סין בחרה צד, ישראל צריכה להבין את המשמעויות ולפעול בהתאם במהירות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו