צה"ל הוא לא הגוף המיטבי לניהול המשבר, אבל הוא הפתרון

כפרויקטור אפשרי, אלוף אמיר אבולעפיה יאבד את תמימותו כשיבין את הפער בין מה שהובטח לו למה שניתן בפועל

העימות שהתנהל השבוע בוועדת הקורונה בכנסת סביב סגירת חדרי הכושר ובריכות השחייה קיפל בתוכו את הסיפור כולו. את המצוקה הכלכלית, את הלחצים של קבוצות אינטרסים ואת הבלאגן שבו מתנהל (סליחה, לא מתנהל) המערך הבריאותי.

רק מערכה סדורה תשטח את העקומה. חיילי מילואים מפיקוד העורף בפעילות הסברה בקריית מלאכי // צילום: לירון מולדובן

משרד הבריאות צדק בדרישתו לסגור את חדרי הכושר. כך עשו בכל העולם: מקום צפוף, סגור ועם תחלופה גבוהה של אנשים (הטענה שהועלתה כי קורונה עוברת בהזעה היא קשקוש). אלא שהוא לא הצליח לגבות את דרישתו בנתונים, כפי שדרשו חברי הוועדה. איש לא ידע להגיד כמה נדבקו בחדרי הכושר או בבריכות, או האם הסכנה זהה בבריכה סגורה או פתוחה. בדין סירבה הוועדה לאשר את הדרישה: נראה שרק מבוכות פומביות כאלה יניעו את המערכת להתנהל בצורה ראויה.

יותר מארבעה חודשים לתוך משבר הקורונה, וישראל עדיין מחפשת כיוון. במקום לנהל את המשבר, היא מנוהלת על ידיו, נעה בעצבנות מקיצון אחד לאחר, מסגר מלא לפתיחה מלאה וחוזר לסגר מלא. בלי אסטרטגיה, בלי מסד נתונים, בלי תוכניות פעולה סדורות, בלי מקרים ותגובות, בלי הפקת לקחים, בלי היערכות מסודרת לעתיד.

מינוי הפרויקטור - או באחד מאלף הכינויים שהודבקו לו: "רמטכ"ל הקורונה", "צאר הקורונה", "מצביא הקורונה" - הוא תמצית העניין. כבר במארס עלה בבירור הצורך בניהול מרכזי של המשבר, שהסתמן כבר אז כחסר תקדים. הדגש היה על ביצוע יעיל של המשולש הקריטי של בדיקות, חקירות אפידמיולוגיות ובידודים, וביצירת בסיס אחוד של מידע בין כלל הגורמים - משרדי הממשלה, בתי החולים, קופות החולים, הרשויות המקומיות, מד"א ועוד.

למשרד הבריאות לא היתה ואין גם היום יכולת לעשות את זה. השבוע העביר לו צה"ל בדחיפות מאות חיילות כדי שיסייעו בהקלדת הנתונים שנאספים מהחקירות האפידמיולוגיות שמבצעות האחיות. מתברר שגם ב־2020 הנתונים נכתבים ביד, ורק אז מוזנים למחשב. שש יממות חולפות בממוצע מרגע שאדם חשוד כחולה ועד שיש לגביו תוצאה ודאית, ואז עוד כמה יממות עד שמושלמת החקירה האפידמיולוגית בעניינו. הממוצע בעולם המערבי הוא 48 שעות. עד כדי כך הפער גדול; עד כדי כך המערך בסטארט־אפ ניישן הוא איטי ומיושן.

אלוף (מיל') רוני נומה סירב להיות הפרויקטור כי הבין שאין לו סיכוי להצליח. משרד הבריאות רוצה להקים חמ"ל שישלוט בנתונים, לא צבא שינצח אותם. אפשר להבין את התנגדותו להעביר את האחריות לצבא: אחרי הכל, בפוליטיקה לא משחררים כוח וסמכויות. אי אפשר להבין את התנגדותו לנהל את המערכה כמו שצריך: כל מי שעיניו בראשו רואה שבגדי המלך החדשים לא יכסו ולא ישנו דבר.

כפי שנחשף שלשום ב"ישראל היום", בימים האחרונים מתנהל מו"מ אינטנסיבי עם אלוף אמיר אבולעפיה - עד לחודש שעבר ראש אגף התכנון בצה"ל - על מנת שיקבל עליו את תפקיד הפרויקטור. אבולעפיה הוא איש מצוין, וגם קצין מצוין. לו המערכה היתה מנוהלת בצה"ל, היה לו סיכוי לא רע להצליח. מכיוון שהיא מנוהלת באזרחות, סיכוייו נמוכים כי חסרות לו שתי התכונות העיקריות שחיוניות להצלחתו - תחמנות ומרפקים.

אבולעפיה מודע לבעיה, ועדיין נוטה לקבל עליו את המשימה. ההסבר נעוץ בדנ"א של אנשי הצבא: כשיש משבר הם מצדיעים לדגל ונרתמים למשימה. זה מה שהביא את נומה לבני ברק, אבל בדרך הוא איבד את תמימותו, ולכן סירב כעת; אבולעפיה יאבד אותה בשבוע הראשון שלו בתפקיד, כאשר יבין את גודל הפער בין מה שהובטח לו למה שניתן בפועל.

לצבא בעיות משלו

כתמיד, מי שמסייע לסכור את הפרצות הוא צה"ל. אחרי הגל הראשון נערכו בצה"ל תחקירים מסודרים, ונכתבו פקודות להמשך. כל מה שלא קרה ברמה הלאומית. זה נועד לייעל תהליכים ולתת פתרונות לבעיות - מתגבור חובשים במעבדות הצבאיות או כוח אדם בבתי החולים האזרחיים, דרך סיוע לערים שבהן התחלואה גבוהה (אתמול הוזרם סיוע כזה לקריית מלאכי וללוד, אחרי שבראשית השבוע נחלץ צה"ל לסייע לבית שמש), ועד לתמיכה למשרד הבריאות בדברים בסיסיים כמו מידע ומחשוב.

בראשית המשבר התברר כי תשתיות המחשוב של משרד הבריאות מיושנות, ואין שום דרך שיעמדו באתגר. יחידה 8200 העבירה לו 120 חיילים שהקימו בן־לילה מערכת יעילה וחדשנית. מאז הם סופחו למשרד, וסוכם כי יישארו בו גם בשנה הקרובה. לו היו עוזבים, המשרד היה נקלע לכאוס.

החודשים שחלפו מאז פרץ המשבר לימדו שאין קסמים במאבק בקורונה. רק מערכה סדורה - מלחמה מנוהלת היטב - תוכל לשטח את העקומה לאורך זמן, ולאפשר חיי שגרה וכלכלה (חלקיים). הבעיה היא שישראל בזבזה את הזמן שהיה לה, וגם עכשיו היא מחפשת קונץ־פטנט שאין לו שום סיכוי להצליח.

צה"ל הוא לא הגוף המיטבי לנהל את המערכה הזאת. היה עדיף שיתרכז באויבים, ושהמערכה תנוהל באזרחות כאשר הצבא הוא גורם מסייע. בהיעדר ניהול כזה, צה"ל הוא הפתרון - במלואו או בחלקו. זה לא קורה מסיבות חיצוניות (התנגדות של נתניהו, המועצה לביטחון לאומי ומשרד הבריאות), וגם מסיבות פנימיות (הרמטכ"ל לא מתלהב מהרעיון).

בינתיים יש לצה"ל בעיות משלו. הקורונה עושה גם בו שמות. השבוע היו יותר מ־11 אלף חיילים בבידוד. יחידות תפקדו חלקית, קורסים פוזרו והם נערכים בזום, מערכים קרביים הוכנסו לסגר של 21 יום. מבין ארבע מדרגות שנקבעו לניהול המשבר, צה"ל נמצא כעת בשלישית, של תחלואה גבוהה. אם יוכרז על סגר מלא הוא יעלה למדרגה הרביעית. ראש אגף המבצעים, אלוף אהרון חליוה, הציע לעשות את זה עצמאית כבר לפני חודש. להקדים תרופה למכה. הצעתו נדחתה, וצה"ל משלם היום את המחיר.

בחלק מהיחידות יש בעיה אמיתית. אמ"ן, למשל, התמודד השבוע עם מאות מבודדים, תוצאה של הבסיסים הפתוחים והמגע היומיומי עם האזרחות. רבים מהם, התברר, קיבלו הודעה שגויה מהשב"כ כי שהו במחיצת חולה. צה"ל עסק בימים האחרונים במאמץ אינטנסיבי "לזכות" אותם, כדי שיוכלו לחזור לעבודה. כדי לייעל את הסיסטם סוכם שרופא צבאי יבצע את החקירה האפידמיולוגית, ויזין אותה למחשבים של משרד הבריאות.

הפתרון הזה יכול להתבצע נקודתית בצבא, ובמספרים קטנים. הוא לא יכול לעבוד ברמה הלאומית. ממילא הכלי של השב"כ יעיל בצורה חלקית בלבד (יש הטוענים שהדיוק שלו נמוך מ־50 אחוז), והוא לא יכול להחליף פתרון מערכתי, מלא, שדרוש כדי להציל את המצב. אם המערכת לא תתעשת, גם הסגר המלא או החלקי שעשוי להיות מוכרז בימים הקרובים לא יספיק: מה שקורה עכשיו ייראה כמו משחק ילדים מול הגל הגדול שצפוי בחורף, יחד עם השפעת העונתית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו