סוס טרויאני שחור־לבן

בשבוע הבא נציין שנה להריגת הצעיר האתיופי סלומון טקה על ידי שוטר ישראלי. האירוע הטרגי הצית שרשרת אירועי מחאה אלימים מצד יוצאי אתיופיה שהשביתו מדינה שלמה והציפו דיון ציבורי. האגף השליט בדיון, להלן השבט הפרוגרסיבי, העניק תמיכה מוסרית ולוגיסטית לאלימות תוך שהוא מתייפייף במאבקו כנגד "הגזענות" ו"הדיכוי". אולם מבט רחב על הסוגיה מגלה כי עמדה זו תלושה מהמציאות ואף משמשת כסות לאידאולוגיה נסתרת.

אמת, יש גזענות בישראל, גלויה וסמויה, כלפי אתיופים, ערבים ומזרחיים. זוהי חרפה. עם זאת, מי שחותם בסגנון "גזענות, נקודה!" טועה ומטעה. שורש ההטעיה נעוץ במאפיין של תנועות רדיקליות בכל מקום בעולם: התעלמות גסה מהמציאות המקומית, שמטבע הדברים מחייבת מעשי רמייה והנדסה תודעתית. להלן העובדות והמניפולציות.

ב־30 השנים האחרונות עלו ופרחו באמריקה ואירופה סיסמאות וערכים שהוחזקו כנוגדן אפקטיבי לגזענות: "מגוון", "רב־תרבותיות" ו"הכלה חברתית". סיסמאות אלו נפלו כפרי בשל לידיהם של חברי השבט הפרוגרסיבי בישראל והם אצו רצו לייבאם ארצה. תהליכי היבוא, ההפצה והשיווק נעשו בשיטה עיוורת. התוכן המקומי - שממילא מקדם ערכים אלו מתוך מסורת ישראל: "קיבוץ גלויות", "מיזוג גלויות", "יחד שבטי ישראל" - הוא בעיניהם עניין ארכאי של ישראל הישנה והתמימה.

חמור יותר הוא הפער הבלתי נתפס בין ההיסטוריה והזיכרון הקבוצתי של בני העדה האתיופית לסיפור האלטרנטיבי־פרוגרסיבי. דור ההורים והסבים של צעירי העדה עלו ארצה במבצעים נועזים תוך שנטלו על עצמם סיכון רב: גברים ונשים חירפו נפשם ונספו במדבריות סודן, הכל בשם הגשמת חלום הדורות לעלות לירוסאלם. זה כמובן עומד בהיפוך גמור למקבילה האפרו־אמריקנית הנטועה בהיסטוריה מרירה של עבדים שהובאו מחופי אפריקה לאמריקה לצורכי מסחר כבולים בשלשלאות ברזל. ההבדל זועק לשמיים אבל את שוטי השבט זה לא מעניין. הם נחושים לבצע השתלת איברים תוך התעקשות שלא להיוועץ במושתל ולא לברר את עברו. 

מכיוון שלהם שליטה ניכרת במפעלי הייצור של התודעה והטעם הציבורי, אין זה פלא שהאמת נאלצת להתחבא ולהתכווץ. הציפייה היא שצעירה אתיופית העולה לשידור תזעק מרה - "גזענות!" ו"צדק חברתי!", האמת מתפוגגת לחלוטין בין כותלי הקמפוס, שם מצפים מצעירי העדה להפנים את המסרים של פרנץ פאנון ואדוארד סעיד, הוגים שניסחו כתב אישום נגד האדם הלבן (מתוך הקשר חברתי שונה).  

המסר הפרוגרסיבי הוא אפוא ברור: האתיופים בישראל אינם אלא שלוחה מקומית של המציאות האמריקנית, בני דמותם של קוטפי הכותנה באלבמה; סלומון טקה הוא רק גרסה מקומית של ג'ורג' פלויד. 

השתקה, מחיקה והתעלמות מהרקע המוקדם של הסובייקט והקהילה הם מסימני ההיכר המובהקים של מה שמוגדר בתורת החינוך: אינדוקטרינציה. שטיפת מוח. למרות זאת, הפרוגרסיבי מתעקש לנהל קמפיין אגרסיבי. לכך סיבה פחות גלויה: אם צעירי העדה יפנימו את המסר ויבתקו את הכבלים הלאומיים, ממילא תתערער הלגיטימציה של ישראל כמדינת העם היהודי, ואז נוכל להתקדם לשלב הבא בתוכנית העל: הפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה. 

הפרוגרסיביים אופטימיים: הם מזהים "כוחות מלמטה המאתגרים את ההגמוניה" בדמותם של צעירים המרימים את נס המרד. בתוך כך הם מבחינים בצעירים מסוג שונה, לרוב מסורתיים וחובשי כיפות, שאינם פורצים במחול הורה רדיקלי. ה"אטרף" האידיאולוגי מונע מהם את בירור האמת. והאמת היא שהצעירים דוחים את המסר החתרני המתעקש על חלוקה גזעית בין לבן ושחור ומתעלם מההקשר הישראלי לאומי; הם אינם מכירים בזהות הגזעית אפריקנית־גלובלית כזהותם. אמת, הם ממורמרים ותובעים סולידריות וצדק חברתי; אבל לא בשם האידיאולוגיה האוניברסאלית כי אם זו היהודית־ישראלית. הפרוגרסיביים אינם חייבים להכיר במסורת הדתית או הלאומית; הם כן חייבים להכיר בזכותם של בני העדה להגדרה עצמית. חברים, תהיו עקביים! 

ד"ר יצחק דהן הוא מרצה וחוקר החברה והתרבות הפוליטית בישראל