ירח הדבש הקצר נגמר

למען האמת, בכלל לא היה ירח דבש • הטונים הצורמים מהרגע הראשון, הקולות הלעומתיים בכחול לבן והחריקות סביב החוק הנורבגי הוציאו מנתניהו לראשונה זה זמן רב את המילה "בחירות"

גם החיכוכים הכי גדולים בממשלותיו הקודמות - כולל אלו עם יאיר לפיד, נפתלי בנט ואיילת שקד - לא הכינו את בנימין נתניהו לייסורי הממשלה הנוכחית. השילוב של ממשלת אחדות שוויונית עם בני גנץ, שותף המתנהל כעלה נידף, גבי אשכנזי כמספר דומיננטי עם אג'נדה עצמאית, וחבורת שרים ירוקים שלא עברו טרום טירונות במערכת הפוליטית, גרם לנתניהו להוציא השבוע את המילה המפורשת "בחירות" יותר מפעם אחת בשיחות סגורות. 

לא חסרות לו תחנות יציאה. נתניהו וגנץ במליאת הכנסת בעת אישור החוק הנורבגי // צילום: עדינה ולמן/דוברות הכנסת

גם בנושא המדיני נתניהו מתוסכל. השבוע הבא סומן על ידיו כמכריע לגבי קידומה של תוכנית החלת הריבונות. בפגישה האחרונה שקיים עם שגריר ארה"ב, דיוויד פרידמן, שלח אותו ראש הממשלה עם כמה חלופות אל המפות שאותן יהיה מוכן לקדם. אף אחת מהן לא דומה למפת הקונספט שפרסמו האמריקנים לפני כמה חודשים. אם יקבל אור ירוק לאחת החלופות יסתער נתניהו על הסיפוח בכל הכוח.

בשיחות סגורות אמר השבוע ראש הממשלה שאין לו כוונה לחכות יותר להסכמת כחול לבן. יתרה מכך, אמר, גם אם כל כחול לבן תתנגד, הוא יביא את החלת הריבונות לאישור הממשלה ויעביר אותה על חודו של קול - קולו של השר יועז הנדל - שיעניק לגוש הימין את הרוב הדרוש בממשלה הפריטטית. 

על הכנסת מתכוון נתניהו לדלג. ימינה וישראל ביתנו הן לא גורמים שכרגע ניתן לסמוך עליהם שילכו איתו לאישור התוכנית. גם אין צורך בכך, להחלת ריבונות מספיקה החלטת ממשלה. 

אבל עוד לפני השגת הרוב הדרוש, יש לנתניהו את כאב הראש מעבר לים. אני לא יודע מה האמריקנים רוצים, אמר השבוע. המסרים מקרטעים וסותרים. אין קול אחיד ואין יד מכוונת ברורה. נראה שהתוכנית לא נמצאת בראש מעייניהם של שוכני הבית הלבן. יש לטראמפ צרות גדולות יותר להתמודד איתם לפני פתיחת הקלפיות שם. לכן נדחקת ישראל לקרן זווית מבחינת סדרי העדיפויות בממשל. 

לבני שיחו אמר נתניהו כי אם יצליחו כחול לבן לטרפד את אישור החלת הריבונות, לא יהסס ללכת לבחירות. חוק ראש הממשלה החליפי החדש מעניק לו את הזכות לפזר את הכנסת בחצי השנה הראשונה לכינון הממשלה, בלי להעביר את ראשות ממשלת המעבר לידי גנץ במקרה של התערבות בג"ץ. זה נותן לו עוד חמישה חודשים מהיום. אבל נתניהו מצא תחנת יציאה נוספת גם אחרי מועד זה: אם יחליט על תקציב חד־שנתי, אחד לשארית 2020 ועוד אחד נוסף ל־2021, יוכל למנוע את העברת התקציב האחרון עד למארס 21' ויביא להתפזרות הכנסת מאליה. ההערכה בליכוד היא כי מדובר בתחנת יציאה רלוונטית יותר. חמישה חודשים זה קרוב מדי. ראש הממשלה ישתמש במועד זה, כך מעריכים, רק בסיטואציה קיצונית של איבוד שליטה על הקואליציה. 

פתאום כולם נגדו

גורמים בליכוד ששוחחו עם נתניהו, אמרו כי נראה שהשבוע חל מהפך בגישתו של ראש הממשלה לכל עניין ממשלת האחדות. למרות הסקפטיות והחשדנות שיחזור בו ברגע האחרון, הלך נתניהו עד הסוף, לחתימה, שינוי החוק והשבעת הממשלה. לכל מי שתהה הסביר כי זה צו השעה, ובחירות יכולות רק להזיק לליכוד ולמחנה הימין. השבוע התחיל לזמר זמירות אחרות. הנקודה שסימנה את תחילת המשבר היתה, על פי ההערכה, הרגע שבו הבין ששילוב אינטרסים בין מחנה כחול לבן לגורמים במחנה שלו יכול להביא לשיתוף פעולה נגדו. 

וזה מה שקרה בעניין החוק הנורבגי. נתניהו רצה לשמור על העברת החוק, שמאוד חשוב לכחול לבן, כקלף מיקוח בשינוי החוק שהיה חשוב לו - הארכת פרק הזמן שבו יהיה אפשר לפזר את הכנסת במקרה של התערבות בג"ץ. אחרי פסילת חוק ההסדרה, שלוש שנים וחצי אחרי העתירה, כשהשופטים קיבלו שר משפטים נוח, הבין נתניהו שגם לו עלולים השופטים לעשות תרגיל ולא להחליט בעניינו עד אחרי תום חצי השנה שמאפשרת לו לפזר את הכנסת ולהישאר ראש ממשלת המעבר. 

גנץ לא מיהר להשיב, ונתניהו הקפיא את החוק הנורבגי. ביום שני ציפה ראש הממשלה לקבל את תשובתו של גנץ, שנטתה לחיוב, אלא שאז הגיעו ראשי הסיעות החרדיות ש"ס ויהדות התורה, והודיעו לנתניהו שמבחינתם החוק הנורבגי "עולה עוד היום". נתניהו זעם. השריר שעשה מול גנץ קרס ברגע. הוא יצא מהכנסת בזעף ולא חזר להצבעה על החוק למרות הסיכום עם יו"ר כחול לבן שלא יעשה זאת יותר. 

היה זה רק הקש האחרון. נתניהו מאשים את אשכנזי וגנץ בפעילות אינטנסיבית מאחורי הקלעים לטרפד את תוכנית המאה. הוא גם מאשים את גנץ על כך שאינו עושה סדר במחנהו ומאפשר לשריו הירוקים להשתולל. כשהשרה מירב כהן אומרת שהיא לא מאמינה בראש הממשלה, זה לא דבר שיכול להיות מקובל בשום ממשלה שהיא. מבחינת נתניהו, כך גם הצהרותיו הבלתי פוסקות של אבי ניסנקורן בעד מערכת המשפט. גם המינוי של פרופ' יעל אמיתי לנגידה בקרן ישראל־גרמניה בידי שר המדע יזהר שי, נתפס כמעשה המכוון ישירות נגד הליכוד. רק בגלל שהשר הקודם נלחם בשיניו לעצור את המינוי, מאבק שזכה לתמיכת בג"ץ, מגיע השר החדש כדי להראות שהוא עושה הפוך וממנה את זאת שקראה לסרבנות גיוס לתפקיד החשוב. כך גם המתקפה של איציק שמולי נגד נאום נתניהו בבית המשפט המחוזי כשבכירי הליכוד ניצבים מאחוריו.

הסקרים המחמיאים לליכוד ולמחנה הימין דווקא פחות מדברים אל נתניהו, ולא הם אלו שמדרבנים אותו לפזר את הכנסת כאן ועכשיו. ראש הממשלה מנוסה מספיק כדי לדעת שסקרים הם דבר מתעתע. המדינה נמצאת במשבר בריאותי ובעיקר כלכלי אדיר. זה שיריביו נראים מרוסקים לא אומר שלא יכול לצמוח יריב חדש שיהפוך את הקערה על פיה. 

נתניהו לא חושש ממנהיג חדש לשמאל שיאפיל עליו. להערכתו זה לא יקרה. האכזבה מגנץ תגרום לכך שנהירה אחרי השם הנוצץ הבא תהיה מתונה בהרבה מזו שלה זכה מנהיג השמאל הנוכחי. החשש האמיתי של נתניהו הוא מפני הקמתה של מפלגה חברתית חדשה שתסחף המונים. אולי מפלגת "שולמנים" שתדבר בשפה של מעמד הביניים ומעמד הפועלים ותקצור הצלחה בקלפי.

אם משה כחלון שהקים את כולנו הצליח לקבל עשרה מנדטים כשהמצב הכלכלי היה מצוין, אפשר רק לדמיין כמה תקבל מפלגה כזאת בתקופת משבר חמור. בעוד כחלון לקח את המנדטים שלו ימינה, המפלגה החדשה, אם תקום, תוכל להעביר אותם שמאלה ולהיות שובר שוויון. לכן 40 המנדטים של הליכוד ו־65 המנדטים של הימין בסקרים האחרונים נתפסים בעיני נתניהו נזילים הרבה יותר ממה שנדמה. 

המטרה: מהפך בינלאומי

מתוך ארבעת שרי כחול לבן שהתפטרו מהכנסת במסגרת החוק הנורבגי, מסתמן שלפחות שלושה מהח"כים החדשים יבקשו לעבור למפלגתו של גנץ ולנטוש את מפלגתם של יאיר לפיד ובוגי יעלון, למרות שבזכותם התברגו מלכתחילה ברשימה לכנסת. יעלון הביא לכחול לבן את הנופך הימני כשבחר באנשי ימין לרשימה. אולם מתברר שלמרות היריבות האישית עם נתניהו, אנשיו מאמינים בראש הממשלה יותר מאשר במניעי השטנה המוליכים אותו. חמישה חברי תלם, לבד מיעלון עצמו, נכנסו לכנסת. ארבעה מתוכם העדיפו ללכת עם נתניהו ובני גנץ. 

תוצאות הבחירות לכנסת הביאו אמנם את ממשלת השותפות של הימין והשמאל, אבל בזירה העולמית מתכננת מפלגת השלטון לבצע מהפך שלם. מוסדות כמו קק"ל וההסתדרות הציונית, שהוחזקו באופן מסורתי בידי מפלגות אחרות, יחליפו בקרוב ידיים אם התוכניות ייצאו אל הפועל ויעברו לליכוד.

ב־12 ביולי יתקיימו הבחירות בתוך הליכוד לבחירת צירי המפלגה בהסתדרות הציונית. שלוש רשימות דומיננטיות מתמודדות: מיקי זוהר, הנתמך בידי נתניהו ויריב לוין, המעוניין גם להיבחר לראשות הליכוד העולמי; יעקב חגואל, היו"ר הנוכחי, הנתמך בדני דנון ודוד ביטן; וחיים כץ, שכרגע לא מריץ מועמד לראשות הליכוד העולמי אבל מריץ רשימה שתעניק לו כוח במוסד החשוב. 

זוהר מעוניין בתפקיד כי הוא רוצה להביא שינוי. לחזק את זהותה היהודית והימנית של ההסתדרות הציונית ולהעניק לליכוד ולכוחות הימניים בה לקבוע את סדר היום לראשונה מאז קום המדינה. העוצמה של הליכוד כמפלגה הגדולה ביותר עשויה לסייע לה לכבוש יעדים חדשים כמו ראשות קק"ל, שהבחירות בו מתקיימות באוקטובר, ושמו של דנון הוזכר כמועמד חזק נגד היו"ר הנוכחי דני עטר. חגואל עצמו, מלבד הליכוד העולמי, מעוניין להתמודד גם על תפקיד יו"ר ההסתדרות הציונית במקומו של אברהם דובדבני המייצג את הפועל המזרחי (המיוצגת בכנסת על ידי הבית היהודי הגוועת). 

גם תפקיד יו"ר קרן היסוד עומד לבחירה, וגם פה ייתכן שיהיה מועמד מהליכוד שיצליח לקבל את התפקיד. אם הכיבוש הליכודי יצליח, ייפתח הקרב בעוד כשנה גם על ראשות הסוכנות היהודית. מפלגת העבודה ההיסטורית, שהידרדרה לשלושה מנדטים בלבד בכנסת, צפויה בעוד שנה לאבד את מקומה גם במוסדות העולמיים, ולמעשה להימחק לחלוטין בהמשך ממפת העשייה הישראלית והיהודית, אולי לתמיד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו