ההחלטה התמוהה והמסוכנת של מועצת עיריית מיניאפוליס לפרק את המשטרה העירונית מעוררת חשש כי במקביל למחאה הלגיטימית שהתעוררה בעקבות חניקתו למוות המזעזעת של ג'ורג' פלויד, בארה"ב נושבת רוח מסוכנת של ציד מכשפות, פופוליזם וסתימת פיות.
האווירה האנטי־משטרתית שהתעוררה בימים האחרונים והדרישה לרפורמות מקיפות הובילה ערים נוספות, וביניהן ניו יורק ולוס אנג'לס, להודיע כי בכוונתה לקצץ תקציבים או להעבירם לצורך פרויקטים חברתיים וקהילתיים. גישה זאת הגיונית וחכמה יותר פוליטית מאשר החלטה פזיזה שעשויה להתפרש ככניעה לקול קיצוני של המפגינים "לפרק" (dismantle) את המשטרה ולשלול מימון (defund) ממנה - הנתפסת בעיניהם כגוף אלים וגזעני.
מעבר להתחייבות מעורפלת לשיטור קהילתי, ראש מועצת העיר מיניאפוליס ליסה בנדר, שהובילה את היוזמה, לא הצליחה לספק תשובה מוחשית לשאלה המתבקשת באשר לאלטרנטיבה. החלטת המועצה התקבלה לאחר שראש עיריית מיניאפוליס ג'ייקוב פריי הושפל וגורש בבושת פנים מהפגנה עקב התנגדותו לרעיון הפירוק. יחס זה כלפי פריי, נבחר ציבור דמוקרטי, שהזדעזע קשות ממותו של פלויד ואף התייפח באחד מטקסי ההשכבה שלו, מוכיחה כי אף אחד אינו חסין מפני גל ההשתקה הפופוליסטי, שחלקו הגדול מתנהל ברשתות החברתיות.
האכיפה הבררנית והאלימה כלפי מיעוטים, בעיקר שחורים, היא בעיה אמיתית ועמוקה בשסע הגזעי האמריקני. מבקרי המשטרה טוענים כי כוחות השיטור העירוניים הפכו לארגונים חצי צבאיים, חמושים עד השיניים ועם אצבע קלה מאוד על ההדק, במיוחד כאשר האצבע היא של שוטר לבן מול חשוד שחור. אבל בסופו של יום אין תחליף לשוטר המקצועי. אי אפשר ללכת עם ולהרגיש בלי.
ללקוחות המשטרה, קורבנות הפשע מכל הצבעים ושכבות האוכלוסייה, לא אכפת אם למשטרה שלהם יקראו "שיטור קהילתי". הם רוצים חוק וסדר. הם זקוקים לשוטרים המסוגלים לבצע מעצרים של עבריינים אלימים, לשבש את פעילותם של ארגוני פשע מתוחכמים ומדי פעם לפענח רצח או שניים.
בניגוד לרושם המתקבל, רוב הציבור האמריקני (52%) הביע תמיכה בהפעלת הצבא נגד הפגנות אלימות. הגל האנטי משטרתי הנוכחי, שכבר הפך לסוגיית בחירות מרכזית, עשוי להוביל לתגובת נגד בקלפי ולמרוץ נשיאותי צמוד והפכפך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו