אתמול אישרה הממשלה קיצוץ בתקציב משרד הבריאות. לא די בכך שאנחנו נמצאים בעיצומה של מגיפה - שהימים האחרונים רק הוכיחו שאנחנו רחוקים מאוד מסיומה - אלא שהמגיפה הזו גם הציפה את כל העיוותים במערכת הבריאות הישראלית. ולמרות זאת - מקצצים. מייד עם היכנסו לתפקיד, הכריז שר הבריאות החדש, ח"כ יולי אדלשטיין, כי "צריך להשקיע יותר במערכת הבריאות של ישראל, להשקיע יותר בבתי החולים, להשקיע יותר בציוד, ומעל הכל - להשקיע יותר בצוותי הרפואה". לאן נעלמה שאר מערכת הבריאות הציבורית?
מערכת הבריאות בישראל נכנסה למשבר הקורונה במצב של מחסור מתמשך שמתבטא בשחיקה בכוח אדם (הכשרה ותקנים) ותשתיות (מיטות אשפוז לנפש, עיכוב בהקמת בתי חולים חדשים, הדמיה, מעבדות, מחשוב ועוד), גידול בתורים ושחיקת סל הבריאות. מחסור זה הביא להגברת תהליכי ההפרטה והחלשת אמון הציבור במערכת הבריאות הציבורית. הדבר אף בולט יותר לגבי שירותי בריאות הציבור אשר אמונים על ניטור תחלואה והתמודדות עם התפרצויות ועל חקירות אפידמיולוגיות. משבר הקורונה הציף מחדש את השחיקה בתשתיות מערכת הבריאות הציבורית - מחסור במעבדות, בתשתיות בריאות הציבור, במכשירי הנשמה, במיטות לטיפול נמרץ וכוח אדם - והצביע על גודל הפערים בבריאות.
מעמד כלכלי־חברתי הוא פקטור לאי־שוויון במצב הבריאות. מחקרים שונים בישראל הראו שסיכויי התמותה עולים ככל ששכונת המגורים ענייה יותר, ושמגורים בפריפריה משפיעים לרעה על מצב הבריאות. תמותת התינוקות, למשל, גבוהה משמעותית בדרום ובצפון מאשר במרכז. גם ההשתייכות הלאומית משפיעה משמעותית על מצב הבריאות: תוחלת החיים של גברים ונשים ערבים נמוכה מזו של יהודים, תמותת התינוקות גבוהה פי שניים והתחלואה ממחלות כרוניות כגון סוכרת ויתר לחץ דם גבוהה יותר.
כדי להבריא את המערכת, להתמודד עם אי־השוויון ולשפר את איכות שירותי הבריאות, נדרשים צעדים אמיצים: היפוך נטיות ההפרטה של מערכת הבריאות, היות שקיים קשר ישיר בין הפרטה לאי־שוויון בנגישות. לשם כך יש להעלות את חלק המימון הציבורי מתוך ההשקעה הלאומית לבריאות לפחות עד הממוצע במדינות ה־OECD (כ־75 אחוזים). כדי להשיג יעד זה חייבים להגדיל את ההוצאה הציבורית (על ידי החזרת המס המקביל, העלאת מס הבריאות באחוז וגידול המימון מהתקציב הכולל). כמו כן, יש להטמיע את המרכיבים העיקריים של הביטוחים המשלימים לתוך הביטוח הממלכתי, ולהפריד באופן ברור בין המערכת הציבורית לפרטית, על כל רבדיה.
נדרשים גם צעדים חשובים נוספים שיחזקו את שירותי בריאות הציבור: חקיקת חוק בריאות ציבור מודרני (בניגוד לפקודת בריאות העם המנדטורית המיושנת); שיפור משמעותי של תשתיות והיצע כוח אדם בפריפריה, עם דגש על יישובים ערביים, וכפי שמקובל במדינות רבות באירופה, גם הכלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי למהגרי עבודה ומבקשי מקלט. המשך הרעבת מערכת הבריאות, ובמיוחד שירותי בריאות הציבור, אינו אפשרי יותר, לא רק משום שאולי יגיע גל שני של מגיפת הקורונה, אלא כי כעת ברור עד כמה הבריאות חשובה לכלכלה ולביטחון של האזרחים.
ד"ר ניהאיה דאוד ופרופ' נדב דוידוביץ' הם מומחים לבריאות הציבור וחברים בצוותי המומחים של משבר הקורונה
X
