כשזה לא פוליטי, לבג"ץ יש זמן

לאחרונה אנו עדים ליעילות המדהימה שבה פועלת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, בתחילה סביב העתירות להדחת ראש הרשות המחוקקת, יולי אדלשטיין, וכעת בעניינו של ראש הרשות המבצעת, נתניהו. החלטות התקבלו בתוך שעות מתום הדיון, ימים ושעות בודדות הוקצבו לעותרים ולמשיבים להגיש טיעונים.

כיצד פועלת הנשיאה כשמדובר בעתירה לקבלת צדק שהוגשה נגד שותפה למערכת המשפט, היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט?

ב־04.06.2015, ערער מר רפאת אמארה חמדאן בפני היועמ"ש מנדלבליט על החלטת פרקליט המדינה שי ניצן לסגור את תיק החקירה נגד השוטר שירה בבנו במהלך אירוע שהתרחש בליל 07.11.2014, שבו נהרג בנו. חלפו כשנתיים, והחלטת היועמ"ש בוששה לבוא. חמדאן נאלץ להגיש ב־14.06.2017 עתירה לבג"ץ, בה ביקש להורות ליועמ"ש להסביר מדוע טרם ניתנה החלטה. החלטת היועמ"ש בערר ניתנה באותו יום, ובמסגרתה הורה על דחייתו.

חמדאן הגיש עתירה מתוקנת ביום 15.10.2017, בבקשה להורות ליועמ"ש לנמק את הדחייה. בעקבות מתן צו על תנאי, התקיימו שתי ישיבות בראשות היועמ"ש ובפורום בכיר ורחב, שכלל בין היתר את פרקליט המדינה ומשנים ליועמ"ש. המדינה טענה כי בישיבות אלו נבחנו פעם נוספת אירוע הירי ואופן הטיפול בו, והוחלט שלא לשנות את ההחלטה.

בדיון בעתירה שהתקיים בחלוף כשנתיים, ב־18.02.2019, הסביר מנדלבליט כי ההחלטה שלא להעמיד לדין פלילי את השוטר נתקבלה לאחר בדיקות מעמיקות, ומשכך - אין כל הצדקה להתערב בה. שופט המיעוט, סולברג, קיבל זאת והחליט לדחות העתירה. לשיטתו, כל רשות וגדרי תפקידה, כל פקיד וסמכויותיו.

זה המקום להזכיר כי השופט סולברג הוא זה אשר לא התיר לציבור לשמוע קלטות מנדלביט־אשכנזי והגן קודם לכן על מינויו של מנדלבליט לתפקיד היועמ"ש, על אף קביעת היועמ"ש יהודה וינשטיין על פגם ערכי נורמטיבי שנפל בהתנהלותו בקשר למסמך הרפז־אשכנזי.

לעומת סולברג, דעת רוב השופטים קבעה כי יש לקבל העתירה, תוך מתן הנחיה ליועץ מנדלבליט להעמיד לדין פלילי את השוטר היורה. בין היתר ציינו השופטים כי הבסיס המשפטי להחלטה אינו ברור; הנימוק העיקרי אינו נתמך בחומר הראיות ותירוץ הקשיים שבהחלטה אינו משכנע.

נוסף על כך, בהחלטת מח"ש ניתן טעם אחד לגניזת התיק, בעוד היועמ"ש ציין טעם אחר. חלק מנימוקיו צוינו רק בתשובה לצו על תנאי שהגיש. אחד השופטים אף המליץ להטיל על היועמ"ש הוצאות בסך 25,000 שקלים. בסופו של יום, הוחלט ב־28.10.19, ברוב דעות השופטים גרוסקופף וקרא, להורות ליועמ"ש להעמיד לדין את השוטר בגין הירי.

מנדלבליט לא קיבל את הגזירה והגיש לנשיאת העליון חיות בקשה לדיון נוסף ועיכוב ביצוע פסק הדין של שופטי בית המשפט העליון. ביום 14.11.19 עיכבה הנשיאה חיות את ביצוע החלטת בג"ץ ואפשרה למנדלביט להגיש נימוקים לבקשה לקיום דיון נוסף עד ליום 3.12.2019. במקביל הורתה לפרקליטי אבי המנוח להגיש תשובתם לבקשה עד ליום 05.01.2020.

עד היום, בחלוף למעלה משלושה חודשים מתשובת אביו של המנוח, שישה חודשים מהחלטת בג"ץ למנדלבליט להגיש כתב אישום נגד השוטר, שלוש שנים מהגשת העתירה, שש שנים מאירוע המוות, לא קיבלה הנשיאה חיות החלטה בבקשה לקיים דיון נוסף.

זה המקום לציין את החלטתה המהירה והקצרה של חיות מיום 06.04.20 לדחות את בקשת הדיון הנוסף על החלטת השופט סולברג מה־02.01.20, שלא להתיר השמעת קלטות מנדלבליט־אשכנזי בפרשת הרפז־אשכנזי. כל עוד לא עוסקים בהיכל המשפט בבריכה הפוליטית, כך נדמה, הזמן עומד מלכת. מהדהדת קריאתו של ביאליק, "וְאִם יֶשׁ־צֶדֶק - יוֹפַע מִיָּד!".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו