בעוד כשבועיים יציינו מוסלמים בכל העולם את תחילת הרמדאן, החודש הקדוש ביותר באסלאם, שקיום מנהגיו הוא מצווה ואחד מיסודות דת האסלאם. כבר עתה ברור שמנהגיו החברתיים והפולחניים של הרמדאן לא יתקיימו הפעם במתכונתם הרגילה.
כמו בשאר העולם הערבי והמוסלמי, האתגר שעימו תתמודד החברה הערבית־מוסלמית בישראל בחודש הרמדאן, אינו פשוט כלל. לצד המצוקה הכלכלית הגוברת ואחוזי האבטלה המאמירים, צפוי קושי הנובע מצפיפות המגורים. המשפחה הערבית, שיכולה להכיל לעיתים עשרות נפשות במבנה מגורים, רגילה להתכנס בכל יום בחודש זה סביב שולחן אחד פעמיים ביום: בארוחת תחילת הצום ובארוחת הסיום. ללא פעולת הסברה מאסיבית ומשולבת מטעם המדינה, הרשויות המקומיות ובשיתוף מנהיגי הדת, שיעורי ההדבקה והתחלואה עלולים להמריא לשחקים, ולייצר מוקדי התפרצויות מסוכנים. כבר עתה אנו עדים להתפשטות מהירה של נגיף הקורונה ביישובים כמו טמרה, אום אל־פחם, דבורייה וג'סר א־זרקא. הוסיפו לכך את העובדה שחלק גדול מהיישובים הערביים הם מהצפופים והעניים ביותר, והכתובת על הקיר ברורה.
ביוזמת הממשלה - כמו במקומות אחרים בעולם - נסגרו כל המסגדים ובתי התפילה. זהו בלי ספק אחד המהלכים הכואבים אך המשמעותיים ומצילי החיים שננקטו. במהלך חודש הצום יש להקפיד על סגירת מקומות והגבלת הגישה לאתרים שבהם נוהגים לשהות ההמונים בחג, ובמיוחד יש לאסור על קיום תפילת "תראוויח", התפילה ההמונית המתקיימת כל יום לאחר "אפטאר", הסעודה המפסקת. במתכונתה הרגילה תפילה זו אורכת כחצי שעה, ובסיומה נשמעת דרשה של איש דת - והמסגדים מלאים עד אפס מקום, משום שגם מתפללים שאינם דתיים נוהגים לפקוד את המסגדים במהלך הרמדאן.
המאמץ הממשלתי הנדרש לקראת הרמדאן כפול ומכופל, הן במישור ההסברתי והן במתן פתרונות סיוע. כניסת פיקוד העורף - וחיילים וקצינים עם מדים ורכבי צבא - יכולה להיות הזדמנות לשינוי היחס לצה"ל, אך גם לגרום לחיכוך אם הניסיון להשליט סדר ולכפות קיום צווים ייעשה ללא שיתוף פעולה והידברות עם כל הגורמים והמנהיגות המקומית. הממשלה מוכרחה לשפר את ההסברה בערבית, ולשתף בהחלטות ובמאמצי האכיפה את המנהיגות הערבית ברמת הארצית, אך גם המקומית: ראשי רשויות, אנשי הדת וארגוני החברה אזרחית. כולם הוכיחו בשבועות האחרונים אחריות לאומית ואת מחויבותם לציבור הערבי ולחברה הישראלית כולה. יחד עם גורמים אלה, על הממשלה לגבש וליישם תוכנית פעולה ייעודית ולתת עדיפות לטיפול מהיר ביישובים שבתחתית הסולם הסוציו־אקונומי.
ולסיום, נושא כאוב שעלה לכותרות בשנה האחרונה: האלימות בחברה הערבית. אחת הסכנות שיכולות לפרוץ במהלך הרמדאן, היא התגברות האלימות, ובעיקר האלימות במשפחה. כאשר כל המשפחה מסוגרת בבתים צפופים, כששני ההורים מובטלים והכנסות המשפחה נחתכות באופן אכזרי, עלולות משפחות שגם כך נתונות במצוקה, למצוא את עצמן תחת עומס יתר של מתחים בריאותיים, כלכליים וקיומיים. זו אינה בעיה ייחודית לחברה הערבית, אבל נתוני הרקע - משפחות גדולות, עוני ושוליות חברתית - מצריכים תשומת לב מיוחדת גם לזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו