ההזדמנות הנדירה  של גנץ לאחות את השסע ההיסטורי | ישראל היום

ההזדמנות הנדירה  של גנץ לאחות את השסע ההיסטורי

מחלוקת הסיפוח, שמעכבת עתה הקמת ממשלת חירום, אינה רק מוקש בדרך לאחדות. המחלוקת הזאת היא גם הזדמנות חד־פעמית שההיסטוריה זימנה לכחול לבן ולבני גנץ, כדי לקדם סוף סוף קונצנזוס פנים יהודי והסכמה לאומית רחבה - נוחה יחסית בעבורם - במחלוקת העזה שמעיבה על חיינו כאן כבר יותר מיובל שנים, סביב עתיד שטחי יהודה ושומרון. אם רק יפנימו זאת, תהיה זו שעתם היפה ולא רק בהקשר הקורונה.

שהרי תוכנית המאה, זו שמציעה סיפוח של 30% משטחי יהודה ושומרון והחלת החוק הישראלי על היישובים היהודיים שם, אינה תוכנית מבית מדרשו של "הימין הקשיח".

כבר שנים שהמחנה שגנץ עומד עתה בראשו מדבר על הצורך ב"הפרדה". תוכנית המאה דואגת להפרדה הזאת, גם אם לא באופן מושלם. כבר שנות דור שהמחנה שמוביל עתה גנץ אחוז חרדה מ"השד הדמוגרפי" וחושש ל"רוב היהודי". תוכנית המאה מטפלת גם בשד הדמוגרפי וגם ברוב היהודי, ומותירה את הרוב המכריע של הפלשתינים מחוץ לגבולות מדינת ישראל.

כבר שנות דור שאישים וגופים שמזוהים עתה עם מחנה גנץ מנסים לשווא לשכנע מתיישבים "לעקור בחזרה" אל תוך תחומי הקו הירוק. רובם הבינו בשנים האחרונות שעקירה נוספת של מתיישבים היא אופציה גרועה מאוד. תוכנית המאה פוטרת אותם גם מכך. ולבסוף, תוכנית המאה מציבה בסוף הדרך - למגינת ליבם של רבים בציבור הישראלי - את חזון המדינה הפלשתינית כפתרון לסכסוך, והחזון הזה הוא הרי אבן יסוד במשנה המדינית של גנץ וחבריו.

גנץ בוודאי לא שכח שההתיישבות בבקעת הירדן היא פרי חזונה ופועלה של מפלגת העבודה; שלוי אשכול ויגאל אלון גיבו את ההתיישבות בגוש עציון ואלון גם בקריית ארבע; שיצחק רבין וישראל גלילי הקימו את ההתיישבות בירושלים רבתי ובגוש קטיף.

שמעון פרס נטע עץ בעפרה שבהרי יהודה ואישר את הקמתה, ומוטה גור תמך ברבים מהיישובים ברחבי יהודה ושומרון. כולם היו מראשי מפלגת העבודה, בימים שהעבודה היתה מרכז ולא שמאל. כחול לבן וגנץ יכולים לדבוק במורשת מרצ והעבודה מודל 2020, אבל הם יכולים לבחור גם אחרת ולשוב את משבצת המרכז האמיתית; להבין את גודל השעה וההזדמנות, ולחבור אל ההסכמה ההיסטורית, החד־פעמית, בין ממשלה ישראלית לממשל אמריקני.

מעשה שכזה גם יעמעם במידה רבה את המחלוקת שתלויה כאבן ריחיים על צווארה של החברה הישראלית מאז 1967, המחלוקת על "השטחים". ברגע שבו יוסדר בהסכמה פנימית ובהסכמה בינלאומית (ארה"ב היא הגורם המכריע לעניין הסכמה שכזאת) מעמדה של ההתיישבות היהודית ברחבי יהודה ושומרון - תתפנה ישראל להסתכלות עמוקה יותר פנימה, עם קשב רב פי כמה לסוגיות חברה ורווחה ושסעים אחרים שמפלגים את החברה הישראלית. גם לכך תתרום הסדרת "מחלוקת הסיפוח".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר