צו השעה: ממשלת קיצוץ לאומית

האמת חייבת להיאמר: אף אחד לא מצביע בשביל ממשלת אחדות. אין פוליטיקאי שרץ בבחירות עם הבטחה שהוא יתפשר על העקרונות שלו כדי להסתדר עם הצד השני, ואיש לא משלשל פתק לקלפי שכתוב עליו "ויתורים אידיאולוגיים". ממשלת אחדות, כמו הרבה דברים בחיים, היא בהגדרה ממשלה גרועה מבחינה אידיאולוגית.

ממשלת אחדות היא כורח של הנסיבות, תוצר של מערכות בחירות ללא הכרעה וחולשה של המערכת הפוליטית. היא גם עדיפה במצבים מסוימים על פני החלופות. הימין לא הגיע ל־61 ב־3 מערכות בחירות. מי ערב לנו שהוא יגיע ליותר ברביעית? לעומת ממשלת מיעוט בתמיכת המשותפת, או ממשלת שמאל עם רכיבים מבלוק הימין (אם היו מצליחים לפורר אותו), אחדות היא דבר לא רע. כמו הדמוקרטיה, היא דבר גרוע מאוד, פשוט פחות גרוע מכל דבר אחר שנוסה עד כה. והשנה ניסינו פה כבר לא מעט.

אבל לאחדות יש גם יתרונות. בראש ובראשונה, ממשלת אחדות מאפשרת למנהיגות יציבות רבה, וכתפיים רחבות לפעולה בתמיכה של קונצנזוס לאומי רחב. אלו דברים קריטיים בהתמודדות מול משבר לאומי, ועל כן אין להקל בכך ראש. 

אך בניגוד למה שרבים אומרים, האתגר המרכזי של הממשלה הבאה הוא לא מגיפת הקורונה. עיקר ההחלטות ועיצוב המדיניות להתמודדות עם המגיפה כבר התקבלו, וגם בחילופי שלטון מלאים קשה להאמין שמישהו היה משנה באופן דרמטי את המדיניות. וממילא, עד להשבעתה של ממשלה חדשה, סביר להניח שהרוב יהיה מאחורינו. האתגר המרכזי של הממשלה הזו, אם כן, הוא השיקום מנזקי המגיפה. 

כאן הבעיה המרכזית היא כלכלית. האזרחים יהיו מרוששים, רבים בלי עבודה. הממשלה תצטרך לסייע מחד, אבל מאידך, משאביה יהיו מוגבלים בשל שיתוק המשק וירידה חדה בגביית המסים. לכן המשימה הראשונה במעלה היא קיצוץ עמוק ודרמטי במשרדי הממשלה. דבר זה יאפשר גם להקל במיסוי על העסקים המשתקמים וגם לשחרר משאבי ממשלה לפעולות דחופות אחרות.

נתניהו ידע בעבר לעשות ויתורים פוליטיים מקומיים עבור הישגים אסטרטגיים. וכעת הגיעה שעת המבחן שלו: צו השעה הוא ממשלת צמצום וקיצוץ לאומי. במסגרת הזו יהיה צורך לא רק בקיצוצי רוחב זמניים, אלא ברפורמה מבנית מעמיקה של המערכת הממשלתית בישראל. יהיה צורך לסגור או להפריט גופים לא חיוניים כמו גלי צה"ל ותאגיד כאן; לצמצם משמעותית את היקף הפעילות והאחריות של משרדי התרבות, החינוך, והרווחה; לערוך רפורמה מעמיקה בביטוח הלאומי; להוביל מהפכה במיסוי; לבצע קיצוץ בפנסיות תקציביות; ולשנות מן היסוד את מערך שירות המדינה, תוך ביטול מוסד הקביעות ושחרור עשרות אלפי פקידים מוכשרים שיכולים לתרום מכישוריהם למגזר הפרטי ולצמיחת הכלכלה. הצעדים הללו ידרשו גם חופש פעולה משפטי, וממילא יחייבו גם עמידה איתנה מול הפקידות במשרד המשפטים (שגם בה יש לקצץ) ובבתי המשפט. 

זו הזדמנות לשנות את אופיה הכלכלי והמנהלתי של המדינה באופן יסודי, וזו המשימה המרכזית והבלעדית של השנים הקרובות. אם נתניהו רוצה לקנות את מקומו בספרי ההיסטוריה - הוא צריך להתרכז אך ורק בדבר הזה. כל השאר יישכח וייסלח, אבל אסור להחמיץ את משבר הקורונה וההזדמנויות שהוא מביא. 

נכון לעכשיו, חלוקת התיקים המסתמנת לא מבשרת טובות. אבל צריך לזכור שגם את תוכנית הייצוב הגדולה של שנות ה־80, שהצעידה את ישראל אל עבר המאה ה־21, ביצעה ממשלת אחדות. מי יודע? אולי עמיר פרץ ואבי ניסנקורן יגלו את האחריות הלאומית שהפגין שמעון פרס.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו