גם בסביבתו הקרובה ביותר של בני גנץ לא האמינו עד הרגע האחרון שמי שידוע בקבלת החלטות איטית למדי, יקבל החלטה אמיצה ביותר: להפסיק להשתרך מאחורי מס' 2 שלו ולהתחיל להתנהג כמס' 1.
רק ככה יהפוך לראש הממשלה (בעתיד הלא רחוק), ולא ייזכר כמי שהפקיר את אזרחי ישראל ללא ממשלה בימי המשבר שמביאה עימה מגיפת הקורונה לכל בית בישראל. בצעדו לתוך ממשלת חירום לאומית אתמול, עמד גנץ מאחורי הבטחת הבחירות הכי פטריוטית שיש ומה שהוביל אותו גם בימיו כלוחם וכרמטכ"ל: "ישראל לפני הכל".
כשגנץ אמר השבוע שהוא מתכוון לקבל "החלטות קשות", הוא למעשה אמר מפורשות לח"כ יאיר לפיד: תגמיש את העקשנות שלא להיכנס לממשלת חירום תחת נתניהו - או שנפרדים. לפיד, מצידו, המשיך לנצח על קונצרט שמעטים מאזינים לו יחד עם מס' 2 שלו, ח"כ עפר שלח, והשניים מיש עתיד המשיכו להתנהל בעולם משל עצמם "בשם הדמוקרטיה".
בזמן זה טענו מקורביו של גנץ כי הוא מבשיל למהלך שמטרתו להראות ללפיד את הדלת לאופוזיציה כדי שימשיך לזמר שם נאומים, בזמן שהוא יפעל בממשלה למען האזרחים ויגשים את חלומו של לפיד בעצמו: להתמנות לראש הממשלה. הפירוק של כחול לבן היה רק עניין של זמן. עובדת הבסיס שכחול לבן החביאה לאורך כל הדרך היא שכחול לבן מעולם לא היתה מפלגה. זאת מהסיבה הפשוטה ששלוש המפלגות שמרכיבות אותה - חוסן לישראל, יש עתיד ותל"ם - בחרו שלא להירשם כמפלגה אחת. בהחלטה מודעת.
ולמה השקט, בקרבת מי שבעצמם טוענים למובילי השקיפות? ובכן, היה שם נוח שלא יידעו שכל אחת מהמפלגות שומרת על עצמאותה - בסיעתה, בחשבונות הבנק, ברישומים ואפילו בקבוצות הווטסאפ. סוג של "הסכם ממון" לגירושים פוטנציאליים רכים לקשר המאולץ בין שלוש מפלגות, שנולד כדי להפיל איש אחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בכחול לבן מתנהלים מאז ועד היום קרבות אימים בין מחנה חוסן לישראל של בני גנץ לבין מחנה יש עתיד של יאיר לפיד. אנשיהם אינם מעריכים את המחנה המקביל וקיימות שם יריבויות של ממש. עובדים הלוא נוהגים בצלמו של הבוס, ובכחול לבן היו יותר מדי כאלה, ומרוב "הנהגה" הכל קרס.
באשר לתל"ם, נראה שהיא בכלל מנוהלת על ידי חברי הכנסת צבי האוזר ויועז הנדל, שמציגים עמוד שדרה משל עצמם, ולכן גם הצביעו בעד גנץ אמש כיו"ר הכנסת. ובוגי יעלון? נראה כבר איך יסתדר עם ח"כ עפר שלח בהמשך.
