עמיר פרץ, תתחיל להוביל

מפלגתו של עמיר פרץ, המבוססת על תנועת העבודה המפוארת, הולכת ונעלמת. לא ייאמן, אבל המפלגה שאותה הוביל ב־2015 יצחק הרצוג, הצליחה להשיג תמיכה של 24 מנדטים. כיום, 2020, פרץ הוביל את מפלגתו להישג של שלושה מנדטים. 21 מנדטים נמוגו. מנדטים אלה לא עברו לכיוון מפלגת השמאל הפוסט־ציונית בהנהגת ניצן הורוביץ ותמר זנדברג. גם שם המצב הוא בכי רע ומספר המנדטים שלה הגיע לשלושה בלבד. האיחוד ביניהן בבחירות האחרונות, שאותו הובילה בכל העוצמה מפלגת גנץ־לפיד, הוביל לירידה מ־11 מנדטים לשישה. 

העוקץ הטרגי בשיתוף הפעולה הפוליטי בין מפלגות השמאל, העבודה ומרצ, התובעות מעל כל במה שיתוף פעולה הדוק עם הרשימה המשותפת, הולך ומתבהר במיוחד לנוכח העובדה כי "המשותפת" מעדיפה בעקביות זה כמה מערכות בחירות לזרוק לפח האשפה עשרות אלפי קולות ולהפסיד מנדט רק כדי לא לקיים שיתוף פעולה בהסכם עודפים עם מפלגת שמאל שהיא בעלת ניחוח ציוני כלשהו. מטורף, צעד שנראה כחסר היגיון פוליטי אבל בפועל עם המון משמעות אידיאולוגית, לאומית ותיעוב למפלגות השמאל, שאומר בקול רם וברור כי לא אכפת למשותפת לראותן נמוגות לנוכח עיניה. לגבי מרצ הדברים ברורים. זו דרכם לראות את ההתנהלות הזו כגשם ברכה, מעין פיצוי על חטאי מדינת ישראל לדורותיה. למה אתה, פרץ, צריך לשתף פעולה עם כך? 

אולם הבעיה החמורה יותר מאשר הזיקה הקלוקלת עם הרשימה המשותפת היא מה קרה עם עשרות המנדטים של תנועת העבודה שהתנדפו ונגוזו. מתברר כי אלה עברו למפלגת גנץ־לפיד, שהפכה לארון הקבורה הרשמי של מפלגת העבודה ההיסטורית. מטרתם של ראשי כחול לבן, שאותה הם אינם מסתירים, היא להעלים מהר ככל האפשר את מפלגת העבודה כמפלגה בעלת קיום עצמאי וכישות בעלת ערך פוליטי. 

מצד אחד, גנץ־לפיד חתרו למלכד את פרץ בבחירות האחרונות באיחוד שהם אלה שיזמו ודחפו בכל עוצמתם, זאת כדי שלא יפסידו מנדטים, מתוך חשש שמרצ תתפוגג לחלוטין והם יפסידו את הקולות השבויים הללו. אולם מרגע שהאיחוד קרם עור וגידים, הם פעלו בהצלחה עצומה להוריד אותו למינימום האפשרי. שלושה מנדטים לכל אחד מחלקי האיחוד. כלומר, שתיהן הפכו למפלגות פוליטיות חסרות משמעות. 

פרץ, מה קרה בכמה חודשים ספורים שהיית צריך להפסיד שלושה מנדטים? כלום, פרט לאיחוד כושל עם מפלגה כושלת ביוזמת גנץ־לפיד. הללו לא מבקשים לקיים את מפלגתך בשום צורה ואופן. הם מבקשים לקיים וידוא הריגה סופי בבחירות הבאות. מקורות גיוס הבוחרים שלך יהיו אלה של מרצ - ואלה הולכים ונעלמים. לעיירות הפיתוח אתה לא תיכנס עם הדרישה לשר ערבי ולשותפות עם הרשימה המשותפת.

כל שצריך הוא שתחזור, עמיר פרץ, להיות מה שהיית הכי טוב בו בעבר, כשהובלת את ההסתדרות. חזור להיות מנהיג הפועלים המגן על הפריפריה - ותפסיק להגן על סקטורים שלא מבקשים את הגנתך ושיש להם נציגים אחרים שאינם חפצים בשותפות איתך. 

פנה לבנימין נתניהו, ראש הממשלה, ותציג בפניו את רשימת הדרישות שיסייעו לקריית שמונה ולקריית מלאכי, לשדרות ולנתיבות, ושם תוכל לבנות את הבסיס למפלגה סוציאל־דמוקרטית משמעותית, כזו שניסנקורן שכח כיצד היא נראית כלל. בתקופה שבה מגיפת הקורונה משתוללת במלוא עוזה, אתה יכול להיות קולם של החלשים שעליהם הגנת בעוז באמצעות העלאת שכר המינימום. אצל הליכוד תמצא אוזן קשבת. 

אחרי כל שנאמר כנדרים שנאמרו לנצח נצחים על ידי גנץ־לפיד, אחרי שאבק הבחירות ישקע והסיסמאות שעל הפלקטים הגדולים שבצידי הדרכים יוחלפו בסיסמאות על מכונית חדשה או בנפלאות כרטיסי מפעל הפיס, אתה תראה שגנץ־לפיד ימצאו את הנתיב וייכנסו לממשלתו של נתניהו ולא יזכרו כלל את קיומך הפוליטי. למה אתה צריך לשחק לידיים שלהם? למה לך להרוס את המפלגה שכל כך יקרה לך ולהישאר באופוזיציה, ואז להגיע לבחירות הבאות שבהן תחוסל סופית? קח יוזמה ותוביל את מפלגתך לקראת בסיס פוליטי חדש, שבו אתה תוביל שיקום. תפסיק להיגרר לאובדנך, תתחיל להוביל.

ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו