היא אישה. מזרחית. בתו של דוד לוי. מרוקאית, ישראל השנייה, קולה של הפריפריה. מיעוט, מדוכאת מפא"י, מקופחת, עונה על כל הקריטריונים שאמורים לגרום לאשכנזים המתנשאים ממרצ לא לבקר אותה, להרגיש לא נעים. ובכל זאת ועל אף ולמרות, אורלי לוי־אבקסיס צריכה להחזיר את המנדט וללכת הביתה.
פחות מ־75 אלף קולות, זה מה שהיא קיבלה כשהיא רצה לבד. מפלגת העבודה כיסתה את חובותיה, קיבלה אותה בזרועות פתוחות. אנשי מרצ זזו אחורה למענה, עיסאווי פרג', שהביא במו ידיו מנדט, נדחק לעשירייה השנייה. ובכל זאת, על אף הכבוד וחבל ההצלה הפוליטי והכלכלי שקיבלה - היא תקעה סכין בגבם של מי שהושיטו לה יד.
וזה, אם להתבטא בעדינות, בלתי נסלח. וזאת חוצפה ועזות מצח, נוכלות. לא משנה מי עושה כזה דבר, אישה מזרחית או גבר אשכנזי, לירוק לאנשים בפרצוף זאת לא פריבילגיה ששמורה לאיש, ולא משנה מה מגדרו או אם קוראים לו זילברברג או בוסקילה.
יש המון אנשים שמשתמשים במילה "קיפוח". חלק כדי למשוך מצביעים, אבל חלק כדי לגרום לאחרים נקיפות מצפון. הדרך הכי קלה להשתיק שיח ביקורתי היא להגיד למישהו שהוא אשכנזי מתנשא וגזען. הרבה מאוד אנשים ממוצא אשכנזי הולכים על קצות האצבעות כשמדובר במזרחים, כי הם פוחדים מהתיוג הזה. אוי ואבוי להגיד משהו רע על מישהו. לי סבתא השאירה דירה בגבול תל אביב־רמת גן ואת המשפחה שלו זרקו בפריפריה, לא יפה, לא נעים. המזרחיות והקיפוח הפכו שרשרת חסינות במשחק ההישרדות. שכפ"ץ, חומת מגן, כיפת ברזל. מי שמתקראים פריבילגים אינם רשאים להלין על מי שהם עצמם קיפחו. אין שיח ענייני, רק שיח זהויות.
אז די, באמת. יש גבול. אפשר וצריך לבקר אנשים על פי המעשים שלהם - ולא לפי שיוך של עדה או לאום. מרוקאים, ערבים ואפילו אפרו־אמריקנים מתנהגים לפעמים באופן לא ראוי ומכוער ולא לגיטימי. וזה לא מפני שקיפחו את המשפחה שלהם, זה פשוט בגללם ובאשמתם.
כל בן אדם, בעיקר אדם פוליטי, צריך להישפט על סמך מעשיו. מדובר באנשים בוגרים, מודעים וכוחניים, לא בחבורת ילדים חסרת אונים או בקבוצה מוחלשת. אין לאף אחד מהם זכות להתקרבן, בוודאי לא בשם שם המשפחה.
אורלי לוי־אבקסיס חברה למרצ בעיניים פקוחות. אף אחד לא הכריח אותה, היא יכלה לרוץ לבד פעם נוספת או לחבור למפלגה אחרת. היא ראויה לכל גנאי על התנהגותה הנוכחית. וזה לא מכיוון שאני אשכנזייה והיא מרוקאית. זה מפני שהיא עושה מעשה שלא ייעשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו