סוף העולם ימינה

"הבית היהודי, אני אוהב אתכם, האיחוד הלאומי, אני אוהב אתכם, הימין החדש, אני אוהב אתכם".

כך פתח נפתלי בנט את נאום הניצחון־ללא־ניצחון שלו בליל הבחירות. שלושה פלגים פיקטיביים כושלים התאחדו ליצירת מפלגה שהפסידה הפעם לא רק לליכוד, אלא גם ליהדות התורה ובעיקר לעצמה, שידרה עסקים כרגיל ושלחה את המנהיג שלה כדי לברך שהחיינו. כמה סמלי שאת הברכה הזאת אמר בנט בלי להגיד את שם השם המפורש, כאילו מבהיר לציבור: אחים שלי, גם אני יודע שזה לגמרי לא במקום. 

המנהיג לא נתן את דעתו לאלקטורט שלה. ב"ק עם בנט // צילום: יהושע יוסף

כרוניקה של פארסה ידועה מראש, שניתן היה לתקן בכל אחד מהצמתים ולא תוקנה מעולם, זה סיפור חייה של מפלגת הציונות הדתית החדשה. לבחירות האלה הגיעה צמרת המפלגה מעמדת יתרון: בנט שר הביטחון, סמוטריץ' בתחבורה ואיילת עדיין פופולרית. אך מרגע ההזנקה הרכבת החלה לדהור במדרון.

1. בגלל הרשימה. רפי פרץ עשה את כל הטעויות האפשריות ולא קיבל אחריות אלא המשיך להיאחז בקרנות המזבח: סכסך את הציונות הדתית עם הלהט"ב ועם הכהניסטים והשניא עצמו על המיינסטרים של הציבור, הדגים חוסר יכולת תקשורתית מדהים, אי בשלות וחוסר תפקוד פוליטי. חשבו שיביא את האלקטורט החרד"לי, אך בפועל, אפילו בנווה יישוב מגוריו, רוב מוחלט של שכניו הצביע ג'. 

אולי בזכות האסוניות שברפי פרץ אף אחד לא שם לב לאנונימי בשם אופיר סופר שמתחיל קדנציה שלישית כח"כ. הנ"ל שימש מזכ"ל מפלגת האיחוד הלאומי־תקומה, מתגורר בגליל ומוכר בעיקר לתחקירניות בערוץ הכנסת. פוליטיקה פנימית חרד"לית גרמה לו להגיע למקום שבתו. אני בטוחה שהוא אדם יקר, אבל זה לא מספיק. אחריו ברשימה נמצא מתן כהנא - איש לא ידע עליו דבר עד שבנט הביא אותו לפוליטיקה כי הוא חבר טוב שלו, וכנראה שיווע לאדם נאמן אחרי שנכווה מנציגי רבנים ועסקנים. אז אחרי כמה אייטמים בתוכניות בוקר כולם יודעים שכהנא היה טייס, אבל להגיד שהוא סוחף את ההמון ומזהים אותו ברחוב? לא. 

2. שרה ב"ק - הקלף החזק של המפלגה היה פניה המוכרות ואישיותה הכובשת של אחת מנשות התקשורת הידועות במגזר ובחוץ. לא סתם לקח אותה בנט לכל מקום במהלך הקמפיין. רק במקום אחד לא הצליח להציב אותה מנהיג המפלגה - במקום ריאלי. זה אומר שהיא לא ח"כית ובעיקר - שהמנהיג לא נתן את דעתו לאלקטורט שלה ולאלקטורט המצטמצם שלו.

3. הקמפיין: כמה מגוחך נראה לציונות הדתית הקמפיין של ש"ס, כשדרעי וביבי יחד על שלטי חוצות, ככה עלובה היתה ההבטחה של ימינה לתמוך בביבי. המצביע הממוצע באמת לא הבין מה ההבדל: ש"ס הסבירו שבלעדיהם לא תהיה שבת. ימינה אמרו שבלעדיהם ייקח יותר זמן להחיל ריבונות. שבת כבר יש. ריבונות זו פנטזיה. כשרוצים לבדל מפלגה צריך פער מוחשי יותר, והמצביע הממוצע שרצה להקיא מהרשימה ומההתנהלות של ימינה, לא מצא את ההבדלים. 

4. רק לדתיים: מפלגה דתית לא יכולה להתרחב בלי חיזוק חילוני. הקמפיין פנה רק לבוגרי בני עקיבא, עם ג'ינגלים שהלחינו מחדש את המנון התנועה ותמונות נוף באדיבות אתר "סרוגים". ציבור שמשתלב בצבא, בכלכלה, בשוק העבודה, בערים - כנראה מפסיק להבין מדוע עליו להצביע לרפי פרץ ואופיר סופר רק בגלל שיש להם כיפה על הראש.

5. ואולי שנים של דה־לגיטימציה פשוט עשו את שלהן. כמה אפשר לשמוע שהציונות הדתית משתלטת על הצבא ולא תורמת, ולרצות להיות כזה. כמה אפשר לקרוא שהמתנחלים כובשים ולדעת בפנים שאתה בין הישראלים היחידים שעוד מקדשים דו־קיום עם פלשתינים. הציבוריות הישראלית עדיין מתעקשת לראות בציונות הדתית שוליים, ומפלגת הציונות הדתית מתעקשת לעשות מעצמה גיבוב לא רלוונטי. 

לפעמים גם לדתיים הלאומיים מתחשק להיות בצד המנצח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו