מסר לשמאל מחלוצי תל חי

בדיוק מאה שנים לקרב תל חי, ודומה כי מה שהתרחש אז בהנהגת היישוב, רלוונטי מתמיד לניתוח תוצאות הבחירות ודעיכת השמאל הציוני.

בימים שלפני הקרב התנהל דיון נוקב בשאלה אם לנטוש או להישאר. במאמר שפרסם בעיתון "הארץ" עשרה ימים לפני הקרב, המליץ זאב ז'בוטינסקי לנטוש את תל חי. בניתוח התנאים האסטרטגיים, המאבק נראה לו חסר תוחלת: האנשים ייהרגו לשווא. "מהי המטרה?" שאל, "הגנה או הפגנה?... להגן על העמדות אי אפשר, כי אין בידינו כוח מספיק". במושגי ימינו הוא תיאר את המתיישבים המתעקשים להיאחז במקום כחבורת נוער גבעות. בן־גוריון, אגב, קבע שיש להישאר.

אך את המגמה העיקרית בעד הישארות הוביל ברל כצנלסון, ובהתייחסותו לסוגיה עיצב למעשה את נקודת המוצא למדיניות מפלגות הפועלים החלוציות בשתי סוגיות יסוד: ציווי ההתמסרות להגנה ולמאבק על כל נקודת יישוב מצד אחד, ומצד שני קבלת החלטות אסטרטגיות בתנאי סיכון.

"אנשים כנים אנחנו ולא מפגינים", ענה כצנלסון, "לא מפקדים שולחים אותנו, ואבידת חבר אינה קלה בעינינו... אנו רוצים בחיים ויודעים את הצפוי לנו בלכתנו... והולכים אנו מפני שאת שליחותנו אנו ממלאים. כי בכבוד היישוב ובנפשו הוא הדבר. כי לא שאלה של חלקת אדמה וקצת רכוש יהודי כאן, כי אם שאלת ארץ ישראל. כי העזיבה והנסיגה הן המופת החותך על רפיוננו ואפסותנו. וכי ההוכחה היחידה של זכותנו על ארצנו, על אחדות ראש פינה ומטולה, היא בעמידה קשת עורף ונואשת, מבלי הביט אחורנית". כאן נולד המאבק על האחיזה בקרקע, בהכרת תרומתה של כל נקודת יישוב לשליטה במרחב עד כדי קביעת הגבול.

גם בתקופת חומה ומגדל תמה ז'בוטינסקי, כיצד כמה נקודות יישוב מבודדות ומפוזרות יכולות להביא לידי כיבושו בנוכחות יהודית? בן־גוריון וז'בוטינסקי היו חלוקים בדבר אמת המידה לנוכחות במרחב. ז'בוטינסקי סבר כי הקריטריון המשמעותי הוא מספר היישובים והרצף המרחבי ביניהם, ואילו בן־גוריון התייחס לרשת הזיקות המתהוות במרחב, והמומנטום המעצב אותו באופן דינמי.

על ההיגיון הראוי לקבלת ההחלטה בתנאי סיכון, הסביר כצנלסון: "אכן בכל אסטרטגיה קל להוכיח למפרע מפלה וקשה להבטיח ניצחון... כנראה אנו עומדים פה בוויכוח ישן, ויכוח שהטענות ההגיוניות אינן מכריעות בו. יש 'מעשיוּת' שעושה את החשבון למפרע וממליצה לעזוב, ויש מעשיוּת אחרת, המתעקשת לעמוד עד לרגע האחרון. ואז יש שהדבר הבלתי אפשרי נעשה לאפשרי", כתב (כתבים א', עמ' 202).

מול טענות ז'בוטינסקי, המבוססות על ניתוח אסטרטגי רציונלי, גייס ברל כצנלסון את כוח האמונה. עם ההתעקשות, סבר, גם הבלתי אפשרי יוכל להיעשות לאפשרי. לא שעמדת כצנלסון היתה בלתי רציונלית. להפך. אלא שבתפיסתו החלוצית גם לכוח האמונה יש תפקיד בקבלת החלטות. באווירת ימינו, התבטאות כזו תוצג, ככל הנראה, כ"משיחיות", ניתוק מוחלט מראייה מפוכחת של המציאות.

לאחר מאה שנים, המחלוקת שהתקיימה אז בין שתי הגישות ממשיכה לעמוד במרכזה של ההוויה הישראלית. אלא שהנהגת השמאל הציוני בהתייחסותה לארץ ישראל הלכה והתרחקה מדרכם ומחזונם של כצנלסון ושל חלוצי תל חי. כאן טמון יסוד משמעותי בהבנת דעיכת השמאל, וכאן מונחת נקודת הפתיחה לבירור דרכה הציונית של מדינת ישראל למול אתגרי השעה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו