המחוג המדיני זז

הפעילות המדינית הענפה בתקופה האחרונה דווקא כן משאירה את אותותיה בסקרים וכנראה גם בדעת הקהל שטרם החליט.

לעשות על סמך זה תחזית לבחירות, מסוכן מדי. אבל אפשר לנסות בכל זאת לראות איזו תמונה:
גוש הימין התחיל את עונת הבחירות בסביבות 54 מנדטים, הליכוד היה על סביבות 31. בסוף השבוע האחרון סקר "ישראל היום" מצביע על 57 בגוש הימין. זה סוג של התייצבות שמקבעת מגמת עלייה. הליכוד על 34. מנגד, ליברמן במגמת ירידה - 6 מנדטים בלבד. יותר מכל, ליברמן משדר בלבולת וזגזוג, ממש כמו עמדותיו הביטחוניות לפני מינויו כשר הביטחון ותוך כדי. הוא מצטייר כמסוכן וחסר כל עקביות, רחוק מהדימוי התקשורתי שמנסים להדביק לו כאיזה מבוגר אחראי.

גוש הימין מול השמאל רחוק מתיקו. השמאל עומד על 44 מנדטים, זה הפרש ניכר מאחורי הימין; הפרש של 13 מנדטים. תוסיפו את ישראל ביתנו של ליברמן, זה 50. רק מאמץ תקשורתי בלתי פוסק גורם לנו לצרף כחיבור לגיטימי רשימה לאומנית אסלאמית כגורם אלקטורלי שמעניק שוויון ואף יתרון לשמאל. זו סופת חול בעיניים. בייחוד עכשיו, כשהפלשתינים עושים כל מאמץ כדי לחבל בחיבור האפשרי בין גוש השמאל לרשימה הערבית המשותפת, על ידי התחלתו של גל טרור. גם דעיכה באלימות לא תעלים מהתודעה הקולקטיבית את העובדה ששלושה מחבלים מקרב ערביי ישראל הם שביצעו את הפיגועים החמורים בהר הבית. שניים מאום אל־פחם, כזכור, ועכשיו אזרח מחיפה שעבר רדיקליזציה.

המסקנה חייבת להיות ששינוי סדר היום על ידי נתניהו למדיני־ביטחוני משחק לטובת הימין. מה שפוגע במאמץ אלו הקולות החוזרים מהימין הדתי, שמשדרים כהרגלם אי אמון בראש הממשלה נתניהו. בכך הם משתפים פעולה עם תעמולת השמאל שקודחת כבר שנים נגד נתניהו. גם הם רואים את המציאות מטווח של כוונת רובה.

לעומת נתניהו שמתגלה יותר מבעבר כמדינאי־על, משנה מציאות, ניצב מנהיג אופוזיציוני מוגבל בעליל. הפערים ניכרים גם בסקרים לגבי התאמה לראשות הממשלה. אם יש מישהו שלא מתרומם במערכה הנוכחית זה בני גנץ. ההערכה היתה שאי הכרעה בבחירות הקודמות מעניקה יתרון לכחול לבן בסבב שלישי. אבל זה לא קורה. כפי שהיטיב לתאר איתן אורקיבי, גיחתו של גנץ לוושינגטון נראתה כמו ילד שלומד רכיבה על אופניים עם גלגלי עזר, והתקשורת מריעה לו אחרי שעשה כמה מטרים בלי תמיכה. התמיכה בו לא התמוטטה, אך זו תמיכה מלאכותית שבחלקה גם עלולה עוד להתכרסם, כפי שזה קורה לליברמן.

אך לאחר הבחירות, גם אם יהיה ניצחון של הימין, המערכת הישראלית טרם מיצתה את היכולת של הגורמים החוץ־אלקטורליים לחבל בתהליך. האם זה יהיה הנשיא ריבלין? האם יהיו אלה היועץ המשפטי ובג"ץ? גם לנוכח האפשרויות האלה מנהיגי הימין צריכים לגייס את הציבור. בכל מקרה, הסקרים כפי שהם עכשיו מלמדים קודם כל שהציבור הישראלי שדוגל בקיומה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית, מעניק תמיכה גורפת לראש הממשלה, גם לנוכח כתבי האישום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו