מאז 1969 ועד היום ב־2020, יותר מחמישים שנה, לא קמה אוניברסיטה חדשה במדינת ישראל בברכת המועצה להשכלה גבוהה. עם קום המדינה ב־1948 חיו בה 800 אלף תושבים, בשנת 1970 עמדה אוכלוסיית המדינה על קרוב ל־3 מיליון תושבים ועד אז קמו ארבע אוניברסיטאות חדשות – אוניברסיטת בר־אילן ברמת גן ואוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע. כיום ישראל מונה מעט יותר מ־9 מיליון תושבים, למרות זאת המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ותקצוב, שהן בעצם קרטל האוניברסיטאות השולט בתכנון, בפיקוח ובתקצוב המוסדות להשכלה גבוהה, סבורות עדיין שאין צורך באוניברסיטה חדשה בהשראתן וביוזמתן.
ועדות ממשלתיות אלה, מל"ג וות"ת, נשלטות בידי הסגל האקדמי של האוניברסיטאות הוותיקות ולמעשה הן עושות דברן. לכן הן נגררות תמיד אחרי התפתחותן של אוניברסיטאות חדשות, ותמיד תוך התנגדות חריפה וחסרת כל היגיון מצידן. פעם אחת זו התנגדות עיקשת להקמת אוניברסיטה באריאל, עד שהיה צורך בהקמת מועצה להשכלה גבוהה ביהודה ושומרון שתעקוף את ההתנגדות והחרם של המל"ג. שרת החינוך יולי תמיר היתה זו שהנחתה את פקידי המל"ג לא לפתוח את המכתבים הנשלחים אליהם מאריאל. זה היה אשרור לחרם אקדמי סמוי על המוסד האקדמי באריאל מצד רבים באוניברסיטאות האחרות. פעם שנייה היה צורך באיום בג"צ כדי שהמועצה להשכלה גבוהה תואיל להגדיר עבור המרכז הבינתחומי בהרצליה מה הם תנאי היסוד לפתיחת אוניברסיטה חדשה. כיום הצליח המרכז הבינתחומי לעמוד בתנאים ולהתחיל לשקוד על הענקת תואר שלישי בלימודי משפטים. אולם תמיד מהלכים אלה היו מלווים במכשולים ובמחסומים, תמיד עולה התנגדות של קרטל האוניברסיטאות להתחדשות אקדמית באמצעות אוניברסיטה חדשה.
המתנגדים טוענים כי אוניברסיטה חדשה תפגע בתשתית ההוראה האקדמית הקיימת ותוביל להורדת רמת המחקר ויכולתה של ישראל להתמודד מול אתגרי העתיד, שכן אין תקציב, אין חוקרים או סטודנטים ראויים, ואין יכולת כזו או אחרת – שקר בשקר שזור. חכמי האוניברסיטה העברית התנגדו בכל כוחם להקמת אוניברסיטת תל אביב, וביקשו שאם זו תקום, היא תישאר אך ורק מכללה לתואר ראשון עם ספרי לימוד בסיסיים, ואת העבודות הסמינריוניות יסיימו הסטודנטים התל־אביבים בירושלים. אין ספק שיימצאו סיבות חדשות - ומשומשות - להתנגדותם כעת לאוניברסיטת הגליל.
הגיעה השעה לומר בצורה ברורה וחדה, כי יש צורך באוניברסיטה חדשה בגליל ומרכז פעילותה ימוקם בצפת. אוניברסיטה זו יכולה לפעול במתכונת רב־קמפוסית עם התמחויות מגוונות במוסדות האקדמיים הפועלים בכנרת, בתל חי, בעמק יזרעאל והגליל המערבי. אני לא מתכוון להקמת מכללה מורחבת שתתמקד במדעי הרוח והחברה. לא ולא. אוניברסיטת הגליל תכשיר לתואר ראשון, שני ושלישי, היא תהיה אוניברסיטה מקיפה ויהיו בה פקולטות לרפואה ולמדעי הטבע שיתקיימו בהן מחקרים עדכניים ופורצי דרך כמו אלה שמתנהלים במכון ויצמן למדע ברחובות ובאוניברסיטה העברית בירושלים.
את חזון הקמתה של אוניברסיטה בגליל, שהעלה לראשונה דוד בן־גוריון, חסמו לפני שנים רבות אישים אקדמאים בכירים, ואת הטעות הזו צריך לתקן ללא דיחוי. לצד האוניברסיטה החדשה יוקם פארק מדע לתעשיות מתקדמות שיניח את הקשר בין המדע לתעשייה ויפעלו בו יזמים עטורי כישרון דוגמת בני לנדא, שיהפכו רעיונות לחברות ידע מובילות בעולם.
השפעתה של האוניברסיטה החדשה תהיה כמו השפעתה המדהימה של אוניברסיטת בן־גוריון על באר שבע וסביבתה. אוניברסיטת הגליל בצפת תהיה מוקד להתחזקות חברתית של הפריפריה, משולבת בהתחזקות מדעית וטכנולוגית. צפת תפסיק להיות עיר עם פוטנציאל שלא מומש, שהדור הצעיר נעלם ממנה ומתקיים בה מתח בין חילונים וחרדים. כיום מתגוררים בצפת כ־35 אלף תושבים, ונכון לשנת 2015 היא מדורגת באשכול 2 מתוך 10 בדירוג הסוציו־אקונומי – העיר בעלת הפוטנציאל האדיר חומקת ונחלשת. פרויקט לאומי זה יוביל להתחדשות, כלכלית וחינוכית, שתאפשר לצפת ולגליל לפרוח, ותשנה מקצה לקצה את מעמדה של העיר, ממקום שנלחם בנטישת תושבים לפנינת הגליל.
ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו