אחת הטענות הרווחות בדיון על יצירת המעמד הבינוני־מזרחי על ידי הליכוד, גורסת כי מהפכת המכללות - שצמצמה אי־שוויון בנגישות להשכלה גבוהה ובכך פתחה ערוץ מוביליות למזרחים - נזקפת לזכות השמאל, וליתר דיוק, לממשלת רבין השנייה ולשר החינוך דאז, פרופ' אמנון רובינשטיין.
בשבוע שעבר הראיתי כאן ("האוניברסיטה והבעיה המזרחית", 23.01.2020) כיצד פעלה מדיניות האוניברסיטה בשנות ה־70 לחסום מזרחים מהשגת תואר אקדמי. בתגובתם למאמרי ("מגוון הוא תנאי למצוינות אקדמית", 27.01.2020), לא התכחשו רקטור האוניברסיטה העברית, פרופ' ברק מדינה ומיכל ברק, ראשת היחידה לקידום מגוון ורב תרבותיות, לטיעון שהצגתי על סגירת נתיב המוביליות החשוב ביותר בפני המזרחים על ידי קודמיהם באוניברסיטה, אך הדגישו כי לא הליכוד, כי אם חוק המכללות שנחקק בממשלת רבין, חולל את המפנה ההיסטורי.
זוהי הצגה חלקית ביותר של התהליך, וראוי להסביר מדוע היה זה הליכוד שפרץ את הדרך האקדמית הנצורה בפני המזרחים לשילוב בחברה הישראלית.
פרופ' רובינשטיין פעל באופן ממוקד כדי לפתור מצב אבסורדי שהתפתח בישראל בשנות ה־90: צעירים שלא התקבלו ללימודי משפטים באוניברסיטאות בארץ, התקבלו לאוניברסיטאות יוקרתיות בחו"ל. האוניברסיטאות קבעו רף קבלה גבוה מבלי להתחשב בשום גורם, גם לא האקדמי. רובינשטיין פעל מול "קרטל האוניברסיטאות" כדי לאפשר את פעילותן של מכללות למשפטים, והודות למאבקו הורשו למעשה כלל המכללות להעניק לבוגריהן תואר ראשון.
זו אכן היתה רגל ראשונה, ומבורכת, אבל כדי שמהפכת המכללות תוכל למלא את ייעודה החברתי לפתיחת ההשכלה הגבוהה לקבוצות חדשות, היה צריך הליכוד להרכיב את שלוש הרגליים הנותרות של השולחן.
את המהלך האסטרטגי הגדול חוללה לימור לבנת. מתוקף תפקידה כשרת החינוך בין השנים 2006-2001, היא כיהנה כיו"ר המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), שביחד עם הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) שולטת על כל המוסדות האקדמיים בישראל - אוניברסיטאות ומכללות, פרטיות וציבוריות. לבנת דרשה להגדיל את ייצוג המכללות במל"ג, ובכך לצמצם את השפעת נציגי האוניברסיטאות. לדעת כל המומחים בתחום ההשכלה הגבוהה, זו היתה "מהפכה בעולם האקדמיה", משום שלבנת הבטיחה שהמכללות יקבלו גם ייצוג וגם תקצוב ראוי על ידי המל"ג, ובכך יוכלו להבטיח את האינטרסים החברתיים שהן מבטאות במקום שבו נקבעת מדיניות ההשכלה הגבוהה.
באותה תקופה, כמחצית מהסטודנטים בישראל למדו במכללות ובמוסדות המוכרים האחרים שאינם אוניברסיטאות. אלא שרק שני נציגים ייצגו אותם במועצה בת 24 חברים. יו"ר התאחדות הסטודנטים, גיא קלנר, הסביר כי "הפרופסורים במל"ג מפגינים נוקשות מחשבתית". מולו נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' מנחם מגידור, האשים את שרת החינוך ב"מחטף" והסביר כי "מן הראוי שחברי המל"ג יהיו בעלי שם בתחום האקדמי כנהוג עד כה", כלומר, להשאיר את מלוא השליטה בידי האוניברסיטאות.
הצמיחה הכלכלית של ישראל בעשורים האחרונים, בהנהגתו של בנימין נתניהו, אינה עומדת במנותק מהשינויים הדרמטיים שהתחוללו במכללות. ד"ר עדי ברנדר מבנק ישראל, למשל, קושר את מה שהוא מכנה "נס התעסוקה של העשורים האחרונים" למהפכת המכללות. בבנק ישראל טוענים שהמהפכה הזו השביחה את ההון האנושי בישראל ואפשרה להרבה יותר אנשים לרכוש השכלה, ועקב כך להשתלב בשוק העבודה המודרני. פרופ' דן בן דוד מאוניברסיטת תל אביב מסביר, כי בזכות מהפכת המכללות התמקמה ישראל בפסגת המדינות המשכילות בעולם. כל זה נוצר בגלל היצע גדול בהרבה של עובדים משכילים, שקל להם יחסית להשתלב בשוק העבודה. הם אלה שתרמו לזינוק חד בשיעורי התעסוקה של ישראל.
פריצת החסמים במערכת ההשכלה הגבוהה התממשה בזכות מאבקם העיקש של לימור לבנת וסילבן שלום, שאחראי לפתיחת הפקולטה לרפואה בצפת, וכן יגאל כהן אורגד, שהוביל את פתיחת אוניברסיטת אריאל. הליכוד היה זה שהוביל בנחישות ובהצלחה את פריצת המצור נגד המזרחים באקדמיה.
ד"ר אורי כהן הוא מרצה בכיר בביה"ס לחינוך באוניברסיטת תל אביב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו