קשה להפריז בחשיבותו של הרגע ובמשמעות של פרסום תוכנית השלום של ממשל טראמפ. המהלך האמריקני, ואלה של ישראל בעקבותיו, עשויים להיכנס להיסטוריה כאירוע מכונן שחשיבותו לקביעת גבולותיה של המדינה אינה נופלת מאירועים הרי גורל שידענו בעבר.
אמת, אין זו הפעם הראשונה שהאמריקנים מפרסמים תוכנית שלום במאמץ להביא לסיום הכסכוך. אבל הפעם הזו עתידה להיות שונה. ראשית, משום שבניגוד לתוכניות קודמות, תוכנית המאה מתכתבת עם המציאות בשטח ואינה מבוססת על חלומות באספמיה. שנית, משום שממשל טראמפ נהנה ממעמד אזורי שכמותו לא ידעה ארה"ב שנים רבות. ולבסוף, משום שתוכנית המאה מתואמת ככל הנראה עם ישראל. נכון, פרסום התוכנית והמהלכים שעשויה ישראל לנקוט בעקבותיה יעוררו בוודאי מקהלה של גינויים ברחבי העולם, אבל כל אלו חסרי משמעות לנוכח התייצבותו של ממשל טראמפ לימין ישראל. ממשל זה מתואם גם עם כמה ממדינות ערב, ואלו עשויות להתגייס כדי לסייע לו לקדם את תוכניתו.
המהלך האמריקני עשוי אפוא להעניק לישראל את היכולת, לראשונה בתולדותיה, להכתיב בעצמה את גבולותיה בהתאם לשיקולי הביטחון ובהתאם לאינטרסים הישראליים. ובכל זאת עומדת במרכז החדר כפיל גדול השאלה הגדולה - או הנעלם הגדול: היכן הכלה? איפה הפלשתינים? שהרי רגע פרסומה של תוכנית המאה היה יכול להיות שעתם הגדולה. אחרי הכל, תוכניתו של ממשל טראמפ איננה מתעלמת מהם, אלא מתכתבת עם המציאות בשטח ויש בה מענה, ובוודאי לטווח הארוך, לצרכים ואף לציפיות של האוכלוסייה הפלשתינית, גם אם אין היא עונה "אמן" על כלל הדרישות הפלשתיניות.
אבל ההנהגה הפלשתינית הזדרזה עוד בטרם פרסום פרטי התוכנית לדחותה על הסף. זוהי תגובה פבלובית, ידועה וצפויה מראש, ולכן כה מאכזבת. למען האמת, יש יסוד סביר מאוד להניח שגם אם היו האמריקנים מבטיחים לפלשתינים הרים וגבעות, תשובתם היתה עדיין שלילית. מדובר בדפוס קבוע בהיסטוריה הפלשתינית, הנעוץ בחולשה ובחוסר יכולת של המנהיגות הפלשתינית לדורותיה לקבל החלטות הרות גורל, להתייצב בפני דעת הקהל הפלשתינית ולשכנע אותה בצורך ובהכרח בוויתורים ובפשרות. המאבק מבית בין אש"ף לבין חמאס, כמו הקרב ברמאללה על ירושת אבו מאזן, בוודאי אינם מסייעים בכך.
במקום ליטול את גורלם בידיהם, ביקשו הפלשתינים מאז ומעולם להטיל את יהבם על אחרים בתקווה שאלו יעשו עבורם את העבודה. בעבר היו אלו מדינות ערב בשדה הקרב מול ישראל, וכיום הקהילה הבינלאומית בשדה המאבק המדיני. חולשה וחידלון, ואולי פשוט היעדרו של עמוד שדרה לאומי, וכמובן, הקושי להכיר במציאות ולקבלה ולהתנתק מהחלום - כל אלו היו תמיד בעוכריהם של הפלשתינים, וגם כיום הם מביאים אותם לסרב להצעה שטובה ממנה ספק אם יקבלו בעתיד. הפלשתינים יכולים כדרכם להחליט לסרב לתוכנית ולהמתין לבחירות הבאות בישראל או בארה"ב. הם יכולים גם לפנות לדרכים של אלימות ועימות, עד כדי הכרזה על פירוק הרשות הפלשתינית.
כך או אחרת, החלטה פלשתינית לדחות את תוכנית המאה כמוה כמסמר נוסף בארון המתים של רעיון המדינה הפלשתינית. לאפשרות כזו, ביתר שאת, מדינת ישראל מוכרחה להיערך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו