"ההיסטוריה, ליתר דיוק ההיסטוריה שאנחנו בישלנו, היא בית שימוש סתום. אנחנו שוטפים אותו ושוטפים אבל החרא חוזר וצף", כתב גינטר גראס - שאמנם היה אנטישמי ושונא ישראל אבל יש משהו בדבריו. אז היום נטייל במסע רעיונות. כדאי לכם.
השבוע הלך לעולמו רוג'ר סקרוטון, פילוסוף שמרן אנגלי שצר המקום לדבר בשבחו. סקרוטון החל במעבר מהשמאל לשמרנות בזמן טיול בצרפת של מהפכת הסטודנטים 1968.
"פתאום הבנתי שאני בצד השני. מה שראיתי היה אספסוף פרוע של בריונים מהמעמד הבינוני. כששאלתי את החברים שלי מה הם רוצים, מה הם מנסים להשיג, כל מה שקיבלתי בתשובה היה ג'יבריש מרקסיסטי מגוחך. זה דחה אותי, וחשבתי שחייבת להיות דרך חלופית להגנת הציביליזציה המערבית נגד הדברים האלה. אז נהייתי שמרני. ידעתי שאני רוצה לשמר דברים במקום להרוס אותם".
במאמרו "מדוע נעשיתי שמרן" (שפורסם באתר "מידה", תרגום: צור ארליך) הבהיר סקרוטון את מעברו מהשמאל לשמרנות. הפילוסוף שהשפיע עליו היה אדמונד ברק הבריטי, שממנו למד שהתבוניות של המהפכה הצרפתית היא שאחראית לטרור הנורא שיצא תחת ידם של המהפכנים, והיא שאחראית לאלימות כחלק מתיאוריה תבונית. קשה להתווכח איתו; כל מי שקורא את "מחשבות על המהפכה בצרפת" מבין שברק הוא גדול ההוגים השמרנים. כולם היו בניו. הוא מזהה בזמן אמת את הסכנה המהפכנית, את האוטופיה עלי אדמות שמושגת באמצעות טרור אלים. הוא כותב על המהפכה בזמן התרחשותה.
המילה "טרור" בלטינית משמעותה להפחיד, מקורה באימפריה הרומית. ה"טרור קימבריקוס". בשנת 105 לפנה"ס, רומא עמדה מול גל פולשים, השבטים הקימברים, שבטים גרמאניים שמוצאם מאזור דנמרק של היום. ארבע שנים של אימה עד הבסתם.
לפני קרבות היו כהניהם שוחטים בזה אחר זה שבויי מלחמה, משסעים בטנם וחוזים עתידות באיבריהם הפנימיים. השימוש במושג טרור חזר למערב במהפכה הצרפתית כדי לתאר את שלטון היעקובינים בהנהגת רובספייר. מפעל רצח סיטוני.
על אותה תקופה שהבטיחה חופש, שוויון ואחווה וקיימה מוות חסר הבחנה, הפציץ סקרוטון בהבחנה גאונית: "ניתנה לי זכות ההצצה אל השטן בסדנתו - אותה הצצה עצמה שהרעישה את ברק עד לעומקי ישותו".
השמאל לובש ופושט צורה, פעם קוראים לו מרקסיזם, פעם פרוגרסיבי, לעיתים הוא מתחפש לליברלי אבל תמיד־תמיד בלוז קיומו מונחת ההנחה שהאדם מסוגל בכוחות תבונתו לייצר סדר נאור ומתוקן של המציאות האנושית. יומרה מופרעת שהביאה אומללות שיא למין האנושי במאה ה־20.
"מה שעניין אותי ב'מחשבות על המהפכה בצרפת' של ברק", כתב סקרוטון, "היה הפילוסופיה המדינית החיובית, שנבדלה מכל הספרות השמאלנית האופנתית בַּממשיות המוחלטת שלה ובקריאה הצמודה של נפש האדם בצורותיה הפשוטות והנקיות ממליצת רוממות. ברק לא כתב על הסוציאליזם, אלא על המהפכנות.
למרות זאת, הוא שכנע אותי שההבטחות האוטופיות של הסוציאליזם באות בצוותא חדא עם תפיסה מופשטת לחלוטין של נפש האדם - גרסה גיאומטרית לתהליכים המנטליים שלנו... הוא שכנע אותי שחברות אנושיות אינן מאורגנות על פי תוכנית או על פי מטרה, וגם אי אפשר לארגנן כך; שלהיסטוריה אין מגמה; ושאין דבר כזה קדמה מוסרית או רוחנית..."
המהות הפנימית של המהפכנות היא כאוס ולכן הפוסט־מודרניזם, גלגול המרקסיזם המהפכני, מאכל את עצמו ואת התרבות שסביבו. אדם יקר לליבי כתב לי השבוע: "במילים אחרות, תכלית הידיעה שלא נדע. אמר את זה הרבי נחמן, שיש סיבה למה הוא כה פופולרי בחוגי פוסט מודרנה יהודיים היום.
הוא אכן הקדים את זמנו באופן מרתק. חוסר המשמעות שבתוך המשמעות הוא אולי אכן אמת, אבל ריאליזם מקיאווליאני מעדיף כאמת מיתוס שקרי, ואשליה של הרמוניה ואחווה על אמת מרסקת, לכן יש אלוהים גם אם אין אלוהים".
יש מקום להתפלא על השמאל בישראל שנותן לגיטימציה לח"כים שלא מתנערים מטרור ברשימה המשותפת, אולם ייתכן שהדבר נובע מהפנמה בשמאל של האלימות הפלשתינית כלגיטימית במסגרת תפיסה תבונית כלשהי של מאבק באימפריאליזם הציוני.
מפתיע לראות רמטכ"לים שנותנים לגיטימציה למפלגה שאינה מוכנה לגנות אלימות נגד המדינה ואזרחיה, מפלגה שחבריה מצטלמים בגאווה עם בני משפחות של מחבלים. זה מופע אימים. או כפי שאומר סקרוטון יהי זכרו ברוך, הצצה לסדנת השטן.
ולמשהו אחר לגמרי. ביום שישי שעבר בשעה 08:45 צייצה בטוויטר הדס שטייף, כתבת המשטרה והפלילים של גל"צ: "חלמתי חלום. בחלומי הופיע חציל ענק שגידלתי בגינתי. פירוש החלום: 'הופעת חציל בחלום מבשר לחולם קשר בלתי צפוי עם מלאך שיתגלה בפניו'. הפתרון: 'המלאכים נמצאים בכל פינה בחייו'. יודעת. יודעת. יודעת. צדק צדק תרדוף... שבת ברוכה".
כתב חידה יש לומר שלא הייתי מתעסק בו אלמלא אזכור המלאך ואהבתי לחצילים. שמי אראל, ופירוש השם מלאך. אני גם אוהב חצילים. אולי עלי לפתור את החידה. אולי אסור לפרוץ לטלפונים בזמן שאוכלים סביח?
בכל אופן אני הקטן באלפי מנשה ולכן הזדקקתי לגדוילים.
המשורר הבריטי סמיואל טיילור קולרידג' שכתב את שירו המפורסם "קובלאי ח'אן", לאחר שהתעורר מחלום הזיית אופיום שבמהלכו הוכתבו לו מילות השיר, הסביר כי "התמונות המופיעות בחלום מייצגות את התחושה שאנו חושבים שהן גורמות. אנו לא חשים אימה משום שאנחנו רואים ספינקס אלא חולמים על ספינקס כדי להסביר את האימה שלנו".
80 שנה לאחר מות קולרידג', קבע זיגמונד פרויד כי חלומות הם צורת ביטוי לרגשות מודחקים ותשוקות אסורות האצורים בתת־מודע. קרל גוסטב יונג, תלמידו ויריבו של פרויד, היה שואל את קולרידג' מדוע דווקא הספינקס גורם לנו אימה ולא נניח ג'וק. יונג סבר שהחלום הוא סיפור בעל היגיון פנימי. השאלה אינה רק איך עלינו לפרש את החלום, אלא איך החלום מפרש אותנו.
1,900 שנה בקירוב לפני פרויד ויונג התנהל דיון דומה במסכת ברכות (נ"ה), ר' שמואל בר נחמני אמר בשם ר' יונתן: "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו". לעומתו רב חסדא קבע: "חלום שלא נפתר כאגרת שלא נקראה".
ואני אומר, לפעמים חציל הוא חציל הוא חציל.
