עשור של מבוכה

בקרב החברות הפתוחות בחלקו הדמוקרטי של העולם, התאפיין העשור האחרון במבוכה. התברר שהציבור איבד את אמונו במענה החברתי והפוליטי שמציעות האליטות השונות כדי להתמודד עם השינויים הדרמטיים המטלטלים את הסדרים שהתגבשו בדורות האחרונים. חלקים נרחבים בציבור נוהים אחר הימין העמוק, ההולך ומתחזק על חשבון האליטות הוותיקות, אך הם עלולים להתאכזב גם ממנו.

המפגש בין שני אלה קלע את החברות המערביות לקיטוב עקר. האתגר בעשור הנפתח היום הוא למצוא סינתזה בין התקוות, הפתיחות והנכונות ליטול סיכונים של אסכולה אחת, לבין הזהירות, הריאליזם והנכונות למאבק של השנייה. המפתח הוא אמון הציבור.

1. השינויים הגלובליים - כלכליים, פוליטיים וחברתיים - מתחוללים בקצב מסחרר. המודעות למשמעותם מחלחלת לאיטה והמענה לעיתים קרובות חלקי ומעוכב. אוכלוסיות רחבות אינן מבינות את השינוי, מתקשות להסתגל אליו ומשוועות למנהיגות שתעזור להן למצוא את מקומן בתנאים החדשים. 

בחלקים הבלתי יציבים והעניים של העולם איבדו עשרות מיליונים את התקווה לנוכח מצבם המידרדר, ומקווים להגר לאזורים המבוססים בעולם. מיליונים כבר יצאו לדרך. במערב השבע רווחות חרדות מפני שינויים טכנולוגיים וכלכליים שישללו מרבים את פרנסתם ואת מעמדם. לכך מצטרפת חרדה מפני הגירה המונית ובלתי מבוקרת של בני תרבויות זרות, המביאים איתם לעיתים קרובות אלימות ועמידות גבוהה בפני אינטגרציה חברתית ותרבותית.

האליטות המנהיגות של המערב הציעו לכל החרדות האלה תשובות בלתי מספקות. בני האליטות האלה מבינים את השינויים הדרמטיים טוב מאחרים, יודעים להסתגל אליהם ואף להיבנות מהם. תוצאות הלוואי של השינויים האלה אינן מאיימות עליהם: למקצועותיהם אין תחליף רובוטי, מעמדם החברתי מעוגן היטב והפליטים מאפגניסטן לא יגיעו לשכונותיהם.

בתנאים אלה הם יכולים להטיף לאומה פתיחות כלכלית, מדיניות הגירה ליברלית וסולידריות על־לאומית הדואגת למצוקתם של בני אדם באשר הם. הם גם הכתיבו בשיח הציבורי מיקוד אובססיבי ומתייפייף בזכויות־הקצה של כל מיעוט, תוך התעלמות גוברת מזכויות היסוד של הרוב. הבעיה אינה במגמה החיובית של פתיחות ודאגה למצוקות הזולת ולזכויות המיעוטים, אלא ברדיקליזציה שלה ובהידלדלות התמיכה הציבורית בשל האופי הרדיקלי.

2. מה שאפיין את העשור האחרון היתה ראשית ההתקוממות של רבים מקרב שכבות הביניים, לאחר שהפכו מודעים לסכנות הללו. הם הבינו שלמנהיגיהם אין מענה מניח את הדעת למצוקותיהם, וכנראה אפילו לא מוטיבציה של ממש למצוא מענה כזה. הם פנו בהמוניהם אל הימין, כולל הימין העמוק, אף שהוצג כבלתי לגיטימי, משום שהבטיח להם לשמור על גבולותיהם ולדאוג קודם כל לפרנסתם ולמקומם בחברה. 

במצוקתם חיפשו ומצאו בזהות הלאומית, ולא בתחליפיה הסינתטיים, את החמימות המרגיעה של סולידריות אותנטית בחוג התרבותי הקרוב לליבם. כאשר הליברליזם הקצין בשם הערכים הנאצלים, והתרחק מאחריותו הבסיסית לחברתו שלו, איבדו את אמונם במסריו.

האירוע החשוב ביותר של העשור, אם לא של המאה ה־21 עד כה, הוא פתיחת שערי גרמניה ואירופה לשטף בלתי מבוקר של כמיליון מהגרים, שהגיעו ברובם מתרבויות שהוכיחו שוב ושוב את הימנעותן מאינטגרציה במערב הדמוקרטי. מדובר במידה רבה במי שברחו מהארצות שנהרסו בשל התרבות הפוליטית האלימה והבלתי סובלנית השוררת בהן, והביאו עימם לאירופה את הדבקות באותה תרבות עצמה.

אף שמנהיגיה הבולטים של אירופה - מרקל, סרקוזי וקמרון - הכריזו בראשית העשור בקול גדול על כישלונה של ההזיה הרב־תרבותית והזהירו מסכנותיה, פעלה הקנצלרית עצמה בחוסר אחריות חסר תקדים, כאשר שללה מאירופה למעשה את הזכות הריבונית הבסיסית לשמור על גבולותיה ולבחור את המצטרפים אליה. גם לאחר כישלונו המהדהד של המהלך, פנתה להסכם פרוטקשן עם ארדואן, המאפשר לדיקטטור הטורקי לשטוף את אירופה מחדש במהגרים בלתי רצויים.

מדיניות זו של מרקל חוללה זעזועים ברחבי הציביליזציה המערבית. בגרמניה עצמה היא העלתה את הימין, לרבות חלקו המסוכן, על חשבון המפלגות הגדולות, בבריטניה היא השפיעה על משאל הברקזיט, בארה"ב על עלייתו של טראמפ, ובמגוון מדינות אירופיות - למשל באיטליה, באוסטריה, בפולין, בהונגריה, בצ'כיה, בצרפת, בהולנד ואפילו בשבדיה - חיזקה את הימין.

בכל מקום תרמה מדיניות זו לערעור האמון - בקרב מגזרים חשובים בזרם המרכזי של הציבור - בשיקול דעתם של הגורמים הליברליים. לצד שאלת ההגירה, יכיר כנראה הציבור בקרוב גם את הנזק שמסב חוסר האונים מול שתלטנותה הכלכלית של סין ומול תוקפנותה הצבאית, הפוליטית והמודיעינית של רוסיה. 

3. בעשור האחרון נחשף בדמוקרטיות המערביות העדרה של מנהיגות המוכנה ומסוגלת להתייצב כנגד האסרטיביות הבוטחת של הכוחות המאיימים עליהן. אל הזיות בוש בדבר הנחלת הדמוקרטיה לערבים ואל שמונה שנות הרפיסות האסטרטגית של אובאמה, והאכזבה הקשה משיקול הדעת של מרקל, הצטרפו נזקי אישיותו המפלגת של טראמפ גם כאשר אימץ מדיניות נכונה.

מכל התנאים ההכרחיים לצמיחתה של מנהיגות כזו, חשובה בעיקר שיבה אל האיזון שבין סולידריות לאומית וריבונות העם, לבין ליבת הערכים הליברליים - פלורליזם, פתיחות ודמוקרטיה - בניכוי הרדיקליזציה של הטהרנים.

כדי לזכות מחדש באמונו של הציבור, עליה להפנים שרק לאומיות מתונה, ולא על־לאומיות סינתטית ואוניברסליזם תלוש, היא הנוגדן ללאומנות ופשיזם. עליה להתמודד באומץ בשלושה תחומים קריטיים המשלבים מדיניות חוץ ותוצאות פוליטיות, חברתיות וכלכליות בחזית הפנים: התחרות הגלובלית הנוקשה עם סין, תוקפנותה של רוסיה ואיומי ההגירה ההמונית. 

מול סין נדרש שינוי יסודי של כללי המשחק, כל עוד היא תלויה בשווקי המערב יותר מכפי שארה"ב ובנות בריתה תלויות בסין. מול רוסיה נדרשים מענה למאבק שהיא מנהלת לקעקוע החברות הדמוקרטיות באמצעות הסייבר, והגדלה בולטת ומתמשכת של ההשקעה האירופית בביטחון, לנוכח חתירתו של פוטין לעליונות צבאית.

בעניין ההגירה חשוב לומר לציבור בגלוי כי המערב אינו צריך, אינו יכול ולא יסכים לתת מענה למצוקותיה של האנושות כולה על חשבון צרכיו שלו, איכות חייו וערכיו התרבותיים.

ד"ר דן שיפטן הוא ראש התוכנית הבינלאומית לביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו