החלטת בית הדין של הליכוד על עריכת פריימריז לרשימה לכנסת היא הוכחה מובהקת שהליכוד נותרה המפלגה המשמעותית היחידה, שהיא חיה ותוססת, מחוברת לשטח לחברות ולחברים. מפלגה בעלת חיוניות ואנרגיות למכביר, דמוקרטית להפליא בתוך ריבוי מפלגות בעלות גוון דיקטטורי.
בליל המהפך בשנת 1977 שבו עלה הליכוד לשלטון, שמחתי יחד עם אחרים במצודת זאב. בני משפחתי, שורדי שואה, שהגיעו לארץ באונייה אלטלנה חשו תיקון מסוים לעוול היסטורי שנעשה להם ולחבריהם מאז שנות ה־30 במאה שעברה. שנים שבהן שלטו ביישוב ובמדינה מפלגות פועלים ובראשן מפא"י. בלילה המופלא ההוא ההגמוניה והשתלטנות הפועלית־סוציאליסטית הסתיימה. כבר אין צורך בפנקס אדום כדי לקבל יום עבודה, וישראל השנייה השתחררה משעבוד ויצאה אל המרחב. כבלי משק הפועלים נותצו, ההסתדרות עברה לשוליים, היזמות שגשגה, יהודה ושומרון מלאו בילדים משחקים וישראל הקטנה הפכה להיות מעצמה עולמית.
השמאל לא השלים עם תוצאות הבחירות. האליטות היישוביות הישנות לא הפסיקו לרגע את מסע ההשמצה וההסתה כנגד הימין. השמאל התיימר להחליף את העם, הניסיון נכשל וכל שנותר הוא להכפיש ולהשמיץ. דובריו אמרו בהתנשאות על אנשי הימין: ילידים, סמרטוטים, צ'חצ'חים, מנשקי מזוזות, משתטחי קברים, בבונים, משיחיים ופרימיטיביים. הניסיונות להחליף את שלטון הימין לא צלחו, מלבד הפוגות קצרות ובעייתיות עד אימה.
האליטות הישנות שהתייאשו מהדמוקרטיה בחרו בדרך אלטרנטיבית. הן גייסו לצידן לצורך חילופי שלטון, שופטים בדימוס, צוות פרקליטות מתוזמר, יועצ"מ וחוקרי משטרה. מאחורי הגדוד המגויס צועדת קבוצת פייק פרשנים שמנסה לשכנע שהכל מושחת ורקוב, מלבדם כמובן. מעורבות מערכת אכיפת החוק בניסיון לבצע חילופי שלטון, יצרה טירוף מערכות מדאיג ומטריד, יד הכל בכל.
בספרו "שופט בחברה דמוקרטית" כתב הנשיא בדימוס אהרן ברק, "השופט הוא חלק מעמו, הוא מצוי לעיתים במגדל שן, אך זהו מגדל שן בהריה של ירושלים ולא באולימפוס היווני". מתקבל הרושם שדווקא הנשיא לשעבר משה לנדוי ז"ל צדק, "אפלטון בספר המדינה שלו הציע להעניק את השלטון במדינה לשכבה של חכמים... לעיתים נדמה לי שרוב השופטים בבית המשפט העליון מעמידים את עצמם בערך במצב כזה של שלטון החכמים". בעדינות הסביר לנדוי שהשופטים העתיקו את משכנם לאולימפוס. השופטים "החכמים" משוכנעים יחד עם חבריהם בפרקליטות, שהם מנהיגי המדינה באמצעות שימוש במושגים פתלתלים של סבירות ומידתיות. חלופת הנהגה אנטי־דמוקרטית בעליל.
רק כך אפשר להסביר את החלטת השופט מזוז ליתן צו ביניים המונע את כניסת עו"ד אורלי בן ארי לתפקיד מ"מ פרקליט המדינה. מינוי המצוי בסמכותו החוקית של שר המשפטים. קשה מאוד לקבל את המסר כאילו ממלאת המקום המיועדת לא תוכל לעמוד על דעתה ולהגשים את ערכי הצדק ושלטון החוק. בפסילתה יש משום שוביניזם, דעה קדומה וחשדנות בלתי מבוססת. החלטה מגויסת לפגיעה בסמכויות הנבחרים.
השופטת בדימוס הילה גרסטל טענה, "בפרקליטות יש משהו חולה". לחולי הזה נחשפו רבים מאזרחי ישראל בשנים האחרונות. השופט דוד רוזן, נציב התלונות על הפרקליטות, כתב שההדלפות מחקירות הן "מכת מדינה". אביחי מנדלבליט באפריל 2015 בעניינו האישי בפרשת הרפז, כתב דברים חמורים מאוד על המערכת שהוא כעת עומד בראשה. בתוך שנים מעטות שכח כנראה את מה שכתב. אזרחי ישראל תומכי הימין חייבים להפנים שהפעם המערכה היא על הבית ממש. על שלמות הארץ, על הדמוקרטיה ועל היותנו בני חורין חופשיים מכלכלה בולשביקית. זו העת, למען עתידנו במולדת, להרים ראש בגאון ולהוביל לניצחון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו