הצגת מדיניות מפורטת, בכל תחום אבל בעיקר בתחום הביטחוני, היא צעד שפוליטיקאים נמנעים ממנו. למה להם להסתבך? פוליטיקאים מעדיפים להיבחר על סמך סיסמאות כלליות וערבות לאוזן. בתחום הביטחון, למשל, התרגלנו ל"תוכניות" שאינן אלא משאלת לב או טוקבק פרוע, כגון "לחסל את הנייה בתוך 48 שעות" של ליברמן, או ההצהרות הספורדיות של ראשי כחול לבן על חיסול אנשי חמאס, שכמו כל דבר אחר במפלגה הזאת, נשמעות יותר כמו אלתור של יועץ תקשורת מאשר תוצר של עבודת מטה ביטחונית מסודרת - וזה עוד ברשימה של רמטכ"לים לשעבר, שמדיניות ביטחון היא לכאורה היתרון היחסי שלה.
הפוליטיקאי החריג שדווקא הציג תוכנית מפורטת, הכוללת לא מעט ביקורת על התנהלות הצבא כיום, הוא נפתלי בנט, המינוי החדש לשר הביטחון. התוכנית כוללת הימנעות מהכנסת חי"ר ושריון לרצועה כפי שנעשה בעימותים הקודמים, השמדת עמדות צבאיות של חמאס המוסתרות בתוך מבנים אזרחיים, כולל תשלום מחיר בדעת הקהל הבינלאומית, ככל שיהיה כזה (ותוך התכתשות פנימית בתוך הצבא עם הגרורות ששלח גם לשם שלטון היועמ"שים), ולבסוף: החלת מדיניות ה"אפס סובלנות" להתעצמות צבאית, שמיישמת ישראל בסוריה ביחס לאיראן, גם על התעצמות חמאס בעזה. במילים אחרות, די למדיניות ה"סבבים", שלפיה חמאס מקבל שנה־שנתיים לשקם את כוחו - לפני שישראל פולשת לעזה כדי לפגוע ביכולותיו ולהסיג אותו שנה־שנתיים לאחור במחיר דמים כבד.
בנט גם גיבה את הצהרותיו במעשים. בזמן צוק איתן הוא סיכן את מעמדו הפוליטי כשיצא גם נגד הקונספציה התקשורתית השלטת וגם נגד המדיניות של ראש הממשלה והקואליציה, כדי לנסות למנוע מהצבא ללכת בדרך שחשב למסוכנת. בסיכומו של דבר, בנט הוא לכל הפחות מועמד ראוי לתפקיד שר הביטחון.
כצפוי, דבר מכל זה לא חלחל לקבלת הפנים שהכינו לו בשמאל, בכנסת או באולפני הטלוויזיה. ח"כ תמר זנדברג קראה לו "מחרחר מלחמה" ואמרה שהמינוי שלו "מפחיד אותה". גם חבר מפלגתה מוסי רז הצהיר שלא יישן עוד בלילה. הגדיל לעשות אמן זיהוי התהליכים יאיר גולן, שקבע כי "בנט מסוכן לביטחון ישראל". גם השמאל התקשורתי התגייס, כמובן: רוני דניאל ואמנון אברמוביץ' זלזלו במופגן, ודני קושמרו שאל אם גם הוא עצמו יוכל להתמנות למשרה אם רק יפרסם בפייסבוק סטטוס אוהד לראש הממשלה נתניהו.
לא בטוח מה יותר נלעג בתגובות האלה: העובדה שהימין מעמיד שר ביטחון אזרחי, והשמאל רוקע ברגליים בזעם ומייחל לממשלת גנרלים, או העובדה ששני האישים האחרונים שנקטלו באופן דומה עם מינויים לשרים – יעלון וליברמן – מחובקים היום על ידי השמאל, כי הם מסייעים לו בהפלת נתניהו? או שמא זו העובדה הפשוטה שבעבור השמאל, כישורים, ניסיון ותפיסת עולם אינם קריטריונים רלוונטיים. אם אתה ימין, אתה בהכרח הרע והנלעג, ואם אתה מצטרף לשמאל, אתה הופך להגון וממלכתי. בנט צריך להתייחס לגידופים האלה כאינדיקציה לכישוריו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
