הפגנות הימין שהחלו לאחרונה מול בית היועמ"ש, העניקו המחשה לא רק לתמיכה בנתניהו, אלא גם לחוסר האמון הגובר במערכות החוק והצדק בישראל. גיליון סוף השבוע של "גלובס" עסק בנושא באופן מקיף, עם סקר דעת קהל שהוכיח עד כמה נשחק האמון במנגנוני החוק.
מבקרי נתניהו מרבים לייחס את השחיקה הזו לראש הממשלה, שבתגובותיו החריפות לפרסומים על אודות החקירות וכתב החשדות "משאיר אדמה חרוכה", "שורף את המועדון", ועוד כהנה קלישאות, שמובנן הוא קבוע: נתניהו מסית את הציבור נגד המשטרה והפרקליטות. הנה לכם ההסבר לתוצאות העגומות במדדי האמון.
זוהי אחיזת עיניים. השקיעה שחלה באמון הציבור במערכות החוק והצדק בישראל לא החלה עם נתניהו, אבל היא בהחלט גברה לנוכח חקירותיו, ובצדק. עיוותים מבניים הקשורים לאי־הפרדת רשויות, מעורבות גדולה של מערכת המשפט בפוליטיקה והמהפכה המשפטית של אהרן ברק - הם המקור למשבר האמון. נהרות של דיו נשפכו בביקורת על מגמות אלה מרגע היווצרן, ומנעד רחב ומגוון של נימוקים הושמע נגדן. אך יש מכנה משותף אחד לכל הביקורות ולכל המבקרים: כולם הזהירו חזור והזהר - לרפורמות ולתהליכים אלה תהיה השפעה חמורה על יכולתו של הציבור לתת אמון במנגנוני האכיפה והמשפט בישראל. מרגע שהמערכת המשפטית שולחת ידיים לפוליטיקה ומתערבת במצפון הדמוקרטי - היא חשודה במשוא פנים; מרגע שכל כך הרבה נבחרי ציבור מרכזיים שניסו לבלום את התהליך, או לפחות לרסן אותו, הסתבכו איכשהו בחשדות לפלילים - מוכרחה להתעורר חשדנות, בריאה אגב, אצל אזרחים בעלי אוריינות תקשורתית בסיסית.
מריבלין ועד נאמן, ועד ליברמן ועד רמון ואפילו אולמרט - רבים, גם אני, זעקו נגד שרירות הלב, נגד אכיפה בררנית, נגד משטרה בתוך משטרה ופרקליטות בתוך פרקליטות. לא כל השוטרים; לא כל הפרקליטים; הכוונה ל"שומרי הסף" של ליבת המהפכה. הדברים מגיעים לשיא בעידן נתניהו מסיבה מוחשית מאוד: בניגוד לאולמרט או אפילו לריבלין - הוא פופולרי ונהנה מתמיכה עממית; תחושת הרמיסה של רצון הבוחר קונקרטית ומכאיבה מתמיד.
ובדיוק כפי שיריבי נתניהו מקבלים ערב־ערב הוכחות ל"שחיתות", הצד השני מקבל על בסיס קבוע הוכחות למה שכבר מכנים ברחוב "פוטש משפטי". אי אפשר שלא להיבהל: היועמ"ש עצמו קרא לזה "קצוות של זוטות" ו"שאריות" של חקירות. מכל זה הלכו על הסף ויצרו תיק גבולי שהוא תקדים עולמי, וכעת מתברר שהוא גם נשען על שיטות מפוקפקות לגיוס עדי מדינה.
ייתכן שנתניהו נהנה מהעמדה המובעת כאן, אבל זה לא פוטר איש מדיון בסוגיה העקרונית. הפרקליטות הרוויחה ומרוויחה ביושר את החשדנות כלפיה. אם היא תצליח להביא לסילוק נתניהו, לא יימצא עוד בעתיד מי שיעז לעמוד מולה. זה אולי ההסבר למוטיבציה האדירה שלה. יהיה ברור מכאן והלאה שכל ראש ממשלה וכל שר או בעל תפקיד מסתכנים בחקירה, אם סדר היום שלו יהיה מנוגד לעמדת המערכת. ביום שזה יקרה, הפוליטיקה כולה תכרע ברך בפני המשטרה והפרקליטות. זו הסכנה האמיתית האורבת לדמוקרטיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו