"הם לא 'ההתנגדות', הם לא מבצעים קנוניה, הם משרתי ציבור - תנו לנו להלל את הגיבורים הלא־שקטים". במילים אלו בחרה עורכת בכירה ב"ניו יורק טיימס", מישל קוטל, לתאר את מנגנון הביורוקרטיה של פקידים ומשפטנים המכונים "דיפ סטייט" (מדינת העומק). המאמר שהתפרסם ביום ראשון האחרון ב"טיימס" מהווה ציון דרך משמעותי ביציאת הדיפ סטייט מהארון. אם עד עתה האליטות השונות - בתקשורת, במערכת המשפט ובאקדמיה - זלזלו בעצם קיומו של מנגנון ביורוקרטי בלתי נבחר שתכליתו לסכל את רצון הבוחרים באמצעות מלחמה בנבחריהם, כעת קוטל מצהירה בגאווה: כן, הדיפ סטייט כאן - והוא פה כדי להישאר, לפחות כל עוד טראמפ יישאר בבית הלבן.
"הנשיא טראמפ צודק: הדיפ סטייט חי וקיים", כותבת קוטל. "אבל זוהי לא הקנוניה המרושעת והאנטי־דמוקרטית שטראמפ מדמיין, אלא אוסף של משרתי ציבור פטריוטים - דיפלומטים, מדענים, סוכני מודיעין ואחרים - אשר מתהומות הממשל המשחית והמושחת של טראמפ זכרו איכשהו כי החובה שלהם היא להגן על האינטרסים של העם האמריקני - ולא של מנהיג אחד בלבד".
העורכת הבכירה מעלה על נס כמה ביורוקרטים שהתנגדו למדיניות ממשל טראמפ, בעיקר סביב סוגיית האקלים והליך ההדחה, ומתעלמת בנוחות מכך שהציבור האמריקני, שעל האינטרסים שלו הפקידים האמיצים פועלים כביכול "להגן", דווקא העניק לטראמפ את המנדט לממש את האידיאולוגיה שלו - גם אם היא מנוגדת לזו של עורכים בעיתונות ופקידים בכירים בוושינגטון. קוטל גם מתעלמת מכך ששני ראשי FBI לשעבר, שתיעבו את טראמפ, ג'יימס קומי ואנדרו מקייב, שיקרו כשהעידו בשבועה והטילו חרפה על הבולשת - בשם אותה "פטריוטיות" מזויפת.
המאמר ב"טיימס" נגוע גם בצביעות. אם קוטל היתה טורחת לעלעל בארכיון העיתון שבו היא עורכת, היתה מוצאת, למשל, מאמר מסוף דצמבר 2016, כשלושה שבועות לפני כניסת טראמפ לבית הלבן, תחת הכותרת: "אם דונלד טראמפ יסמן עיתונאים, זה יהיה הודות לאובאמה". בשנות כהונתו של אובאמה הגיש הממשל לא פחות מ־9 כתבי אישום נגד פקידים שהדליפו או נחשדו בהדלפות - נתון הגבוה פי 3 מהכמות המצטברת של כתבי האישום בעבירה זו ב־233 שנות קיומה של ארה"ב עד לכהונת אובאמה. תחת הנשיא הקודם, ה־FBI גם לא היסס לרגל אחר עיתונאים שהנשיא לא חפץ ביקרם, ומדיניותו הוגדרה על ידי בכיר לשעבר בוושינגטון פוסט כ"אגרסיבית ביותר מאז ניקסון".
המאמר ב"טיימס" נוגע אמנם למלחמת הפקידים האמריקנים נגד הנשיא טראמפ, אך לו היה מועתק לעברית, היה אפשר להסביר באמצעותו את הרציונל העומד בבסיס הרדיפה המשפטית אחר נתניהו, אל מול הסירוב העיקש של מערכת המשפט הישראלית לחקור חשדות בעבירות דומות, אך בדרגת חומרה גבוהה הרבה יותר, מצד יריביו הפוליטיים. רדיפה זו נולדה מכמיהתם של גורמים בלתי נבחרים בישראל, המחזיקים רובם בעמדות שמאל, "לחנך" את ההמון (הימני) הנבער ו"להצילו" מפני בחירותיו שלו. היה זה נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרון ברק, שהגדיר את השופט כמייצג "הקונסנזוס העמוק של החברה בתנועתה על פני ההיסטוריה", אל מול המחוקק הנבחר, המהווה בסך הכל חלק מ"שכבה אד־הוקית המשקפת רוחות־שעה חולפות".
ובעברית פשוטה - מה שווה הדמוקרטיה אם אנחנו, סוכני הדיפ סטייט, לא שולטים בה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו