חכו קצת עם הסכינים

1 בהנחה שלא תהיה סנסציה מטורפת ונבחרת ישראל לא תצליח לשמור על שער נקי בשלושת המשחקים שנותרו בקמפיין, הרי הוא יהפוך לגרוע ביותר מבחינת ספיגת שערים מאז הפעם הראשונה שהנבחרת שלנו צורפה לאירופה, במוקדמות מונדיאל 1994. אז ספגנו 27 שערים, אבל התבשמנו מניצחון סנסציוני על צרפת בפארק דה פרינס.

14 שערים בשבעה משחקים. ממוצע של פעמיים במשחק שבהן מרציאנו/הרוש מוציאים כדור מהרשת, וכל זה במערך של שלושה בלמים. וזה הכישלון הכי גדול של הרצוג ורוטנשטיינר בקמפיין הזה. למרות המערך ההגנתי, מרכז ההגנה שלנו הוא מסננת. מה שמלמד שהשיטה חשובה, אבל בחירת השחקנים להרכב ולסגל חשובה לא פחות ואולי אף יותר.

קחו את איתן טיבי, למשל. הבלם, שחתם במכבי ת"א ברגע האחרון, כלל לא זומן לסגל לאוסטריה וללטביה. הרצוג העדיף על פניו את אוראל דגני ורז שלמה, ורק כשדגני נפצע טיבי הוקפץ לסגל ומשם להרכב. כן, בלמים של קבוצת תחתית שלא הפגינו כושר משחק נדיר מתחילת העונה הפכו לחלק מקונספציה בלתי מובנת. בטח כשעל המדף קיימים שחקנים שמפגינים יציבות דוגמת עופרי ארד ואפילו שחר פיבן, בדקות שקיבל השנה מאיביץ' וביכולת שהציג בשנה שעברה.

משחק אחרי משחק ההגנה הזו התפוררה בקלות, סבלה מחוסר ריכוז וחטפה שערים שבשכונה אתה שולח את השחקן האחראי לשבת על אבן גדולה בצד ולחשוב על מה שעשה. אצלנו? תמשיך לשחק בהרכב, תמשיך לקבל זימון לסגל, הכל טוב.

2 הבעיה בבחירת השחקנים באה לידי ביטוי גם בקישור ובהתקפה. ניר ביטון בקושי משחק בסלטיק? מונאס דאבור רואה את המשחקים של סביליה בסטורי? יאללה, להרכב. וזה כשעל הספסל ממתינים דן גלזר ואפילו עילאי אלמקייס, ובחוד אפשר להשתמש בשון וייסמן, שנמצא בכושר הבקעה נהדר. 

להרצוג הפתרונים בנוגע לשרשרת הטעויות הללו שהובילה לאכזבה הגדולה. ההפסד באוסטריה הוא בהחלט הפעם הראשונה מאז הגיע הרצוג לכאן, שאפשר להגיד חד־משמעית שההפסד עליו. כי עומרי בן הרוש לא אשם שהוא שיחק, אשם מי שבכלל חושב שהוא החילוף המתאים במצב של תיקו כשחייבים לנצח.

3 אף על פי כן ולמרות כל זאת, מקהלת האינטרסנטים שקראה מאז חמישי בערב לגרור את הרצוג לכיכר העיר, למרוח אותו בזפת ובנוצות ולסקול אותו באבנים כל הדרך לנתב"ג, צריכה להילקח בעירבון מוגבל. החל משגיא כהן, שמתמחה גם בסגירה אלכסונית וגם בבישול מולקולרי, וכלה במאמן הלאומי לשעבר אלי גוטמן, שללא בושה שוכח את התוצאות ההיסטוריות שלו בבית מול אזרבייג'ן, צפון אירלנד וקפריסין לאורך שני קמפיינים וחותך את המאמן הלאומי הנוכחי.

צריך לקחת אותם בעירבון מוגבל ולחכות קצת עם הסכינים, כי הקמפיין עדיין לא נגמר. יש עוד שלושה משחקים לפנינו שצריך למצות מהם את המקסימום, וגם את החידוש של אופ"א. כמו בית הניחומים בג'ודו וטורנירי ההזדמנות־אחרונה־ממש־בהחלט־אני־הולך של פיב"א, יש לנו את גביע האומות. מסלול חדש לנבחרות ברמה שלנו, שמשאיר פתח של סיכוי קטנטן להשתחל לטורניר גדול. אחרי שכל זה ייגמר, יהיה אפשר לשבת ולחשוב אם הרצוג הוא הצלחה או כישלון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו