זה לא הפסד למחנה הימין אלא תיקו רב־נפגעים • כדי לכבוש את שער הזהב דרושה לכידות ולא התרפסות
נפתח במובן מאליו: זהו פוסט־מורטם והגופה עדיין חמה, אבל מכיוון שבגופה אני מתכוון אך ורק לתוצאות הבחירות - הריח עדיין נסבל. גם אני ישבתי באולפנים וראיתי אולפנים מקבילים. החגיגות היו מוקדם מדי. הספידו את נתניהו ואת הימין במין עליצות ושובבות לא קוהרנטית, חוללו וטופפו כרקדניות אקזוטיות סביב אביגדור ליברמן. משעשע ומבחיל באותה מידה לראות איך פרשנים מוכרים כל עיקרון מקודש ישן שלהם עבור קתרזיס של שנאה.
אבל יש גם עובדות. למשל, מחנה ימני־לאומי הומוגני, גוש של 56 מנדטים בונקר. אלו הקלפים של נתניהו ואפשר לשחק איתם. אל תקנו את הסיפור על מחנה הימין שהפסיד. זה יותר בכיוון של תיקו רב־נפגעים, ובלי שערים. במונחי כדורגל אנחנו עכשיו בשער הזהב. נרחיב בהמשך.
"אז למה שנתניהו לא יפרוש וייתן להקים ממשלת אחדות לאומית עם כחול לבן. איפה האחריות הלאומית שלו?" שאל אותי מכר, איש ימין רך שהצביע כחול לבן ומצא עצמו בעל כורחו באותו מחנה מרכז־שמאל, יחד עם ח"כ היבא יזבק שהביעה צער על מותו של הקדוש (שאהיד) סמיר קונטאר, שרוצץ על סלע את ראשה של עינת הרן בת ה־4 רגע אחרי שרצח את אביה דני מול עיניה. "מה הוא רוצה לגרור אותנו לבחירות שלישיות"? שאל החבר. שאלה טובה שאסור להתחמק ממנה, ועם כל ההערכה והאהבה לנתניהו - אולי באמת תם זמנו ותם עידנו.
אתם קוראים את הדברים ואם אתם לא תומכי ליכוד, אני מניח שיש מי שמחזיק כעת אצבעות לאפשרות שהנה אראל סג"ל, השופר, מלכך הפנכה, האפס שמקבל דף מסרים מבלפור וכל שאר הכינויים שמביאים אותי למקום המכובד (4) ברשימת העיתונאים השנואים, הולך להפתיע בסגנון עדות ברוטוס. אז זהו שלא. אני לא סטייק. גם אם קולגות שלי מאיימים בפגיעה בפרנסתי, אני שם עליהם פס.
את הדברים הבאים איני כותב בשבתי כביביסט שמעריך את נתניהו על העשור הטוב שזכינו לו, אלא כאדם המאמין שבדמוקרטיה מהותית, חזקת החפות עומדת גם לראש הממשלה (ואני משוכנע שחלק גדול מ־56 המנדטים של גוש הימין מסכימים איתי).
אם מערכת המשפט תצליח להפיל את נתניהו על תיק תקדימי שמבוסס על עדי מדינה שנסחטו, בלי שקל אחד שעבר, זו תהיה רק ההתחלה.
לא האמת מעניינת את החוגגים, לא הצדק ולא השחיתות. רק ראשו של נתניהו. העיקר שיסתלק. איך אני יודע זאת? אני שומע באולפנים, בלי בושה, הצעות לעסקה תמורת פרישה.
גיא פלג מצייץ בטוויטר: "בפני נתניהו רק שאלה מרכזית אחת! מאיזו פוזיציה נכון לו לנסות להגיע להסדר - ראש ממשלה ברוטציה, או שיודיע במסגרת ההסדר על עזיבת החיים הציבוריים".
אביעד גליקמן מצייץ־מגיב מצידו: "אין חוקי חסינות לנתניהו. אין חוקים נגד בג"ץ. אין ממשלת 61. נתניהו יצטרך מבחינתו ללכת לעסקת טיעון: השאלה אם זה יהיה בקרוב מאוד כאשר הוא עדיין ראש ממשלה ואז יוכל לפרוש תמורת סגירת התיקים (אם יודה במשהו מינורי ויתפלל להסכמת מנדלבליט), או בעוד חודש־חודשיים מתוך נקודת חולשה".
אם נמצמץ כעת, אם נתקע לנתניהו סכין בגב - זו לא תהיה רק כפיות טובה למי שהביא את המדינה ואת הימין לשיא, אלא גם כניעה מבישה לקאסטה המשפטית ולתקשורת.
אנחנו נמצא עצמנו במצב שכל מנהיג בימין וכל שינוי מתבקש יעמדו במצב סחיטה מתמיד. לעולם לא נוכל להביא לשינוי במערכת המשפט. אם נתניהו ייכנע, הדמוקרטיה תנוצח.
בליל הבחירות, בזמן שהציבור נם את שנתו, גל אופוריה שטף את אנשי השמאל בטוויטר ובאמצעי התקשורת המגוונים. זה קרה בד בבד עם עדכוני המדגמים שהרחיבו את כוחו של גוש השמאל.
מתוך הסרט ״יוליוס קיסר״ (1953)
למחרת, כשתוצאות האמת התבהרו, הסתברו הנתונים הבאים, טרם ספירת קולות המעטפות הכפולות: לגוש הימין 56 ח"כים, לגוש השמאל־מרכז 44, ליברמן 8 והרשימה המשותפת 12. אני לא סופר את הערבים עם כחול לבן כי גם אחמד טיבי הבהיר שאינו רואה את עצמו בגוש הזה.
לימין אין 61 להרכבת ממשלה, ולשמאל אין גוש חוסם של 61 ללא ליברמן. בבחירות שבהן השמאל תקף בכל החזיתות, קיבל סופה גבית מהתקשורת, וניצל את כל נקודות התורפה של הימין - הוא סיים על 44 מנדטים.
גם אם מפלגת הרמטכ"לים ששלחה חיילים לקרב תשתף פעולה עם רשימה שאנשיה נעים בין אי־גינוי טרור לתמיכה גלויה בו, אין לה גוש חוסם ואין לה את ליברמן. לא סביר גם להניח שליברמן ילך נגד הבייס הימני שלו, בצוותא עם מרצ.
בשורה התחתונה, ככלות הכל, לגוש הימין סיכוי טוב יותר להרכיב ממשלה. ובכל מקרה הוא חזק יותר כדי להכתיב הרבה מהמהלכים. כל אנשי הגוש, הפלאנקס של הימין, חייבים להבין את גודל השעה ולעשות הכל כדי לשמור על לכידות הגוש. כל מי שיפלרטט עם השמאל יגרום לחולשה מיידית.
הספין המרכזי של כחול לבן היה שהם יקימו ממשלה עם הליכוד וליברמן, ובגלל שהם פוסלים את נתניהו, אז רק אם נתניהו יוחלף - ממשלת החלומות תוקם. אלא שמאז שהליכוד התרסק ב־2006 ל־12 מנדטים, לאחר המפץ הפוליטי של קדימה, נתניהו שיקם את המפלגה והעניק לימין עשר שנים וחצי של שלטון שהביא הישגים אדירים. גם בבחירות הללו, בתנאים קשים לגוש (קמפיין אזרחי אנטי־חרדי) נתניהו הצליח להביא את הליכוד ליותר ממיליון מצביעים (מספרי שיא לליכוד) ומנע מהשמאל גוש חוסם.
האם הליכוד צריך לקבל את התכתיב, קרי לפסול את המנהיג הנבחר שלו, על בסיס מסע ציד וללא הרשעה? אם זה יקרה, כל מנהיג ימין יעמוד בפני סכנת הדחה על ידי פקידות בלתי נבחרת. כניעה. גם מבחינה פוליטית זה לא יעזור. אם נתניהו יפרוש, כל מי שיחליף אותו ישמור על הגוש עם הציונות הדתית והחרדים. כי אם הוא לא יעשה זאת, הוא יפסיד את הבחירות שלאחר מכן.
השמאל לא ניצח בבחירות הללו, ואף נחשפו ביתר שאת מגבלותיו. אם גוש הימין יישאר מאוחד ולא ייכנע לספינים, ניצחונו בנקודות עוד עשוי להפוך לנוקאאוט.
