הכלכלה המאוחדת

כמו בבחירות של 1984, ממשלת אחדות יכולה להתברר כמועילה למשק הישראלי • על הפרק: שלטון שימוצב ככזה שאינו נתון לסחטנות, וייאלץ להיות שמרני אך גם להנהיג רפורמות

הצעירים והשכחנים יכולים להרשות לעצמם להיות המומים מתוצאות הבחירות, אך מי שמנסה להיזכר קצת בהיסטוריה של העת החדשה, יצליח להיזכר במערכת הבחירות של הכנסת ה־11 ב־1984. היתה זו תקופה קשה לכלכלת ישראל, האינפלציה דהרה בקצב של מאות אחוזים, האבטלה היתה קשה וישראלים רבים עזבו באותה עת את הארץ כדי לחפש מקום בטוח יותר, מבחינה כלכלית.

את התקופה הזו אני זוכר משידורי תוכנית הנוער "זהו זה", שבה התבדחו על כך שבדרך מהמדף לקופה בחנות המחירים עולים. באותן בחירות זכתה המערך, בראשות שמעון פרס, אך הוא לא היה יכול להרכיב ממשלה עם השמאל בלבד, למרות שהוביל על הליכוד ב־3 מנדטים - 44 מול 41. המערך חברה לליכוד, בראשות יצחק שמיר, והממשלה הזו הובילה את "תוכנית המיצוב", שלמעשה הצילה את המדינה מחורבן כלכלי - לא פחות מזה. 

סבב בחירות שלישי יהווה קטסטרופה לכלכלה. שמעון פרס, דן שילון ויצחק שמיר מתכוננים לעימות, בחירות 1984 // צילום: משה שי

במארס 2013 סיפרה הח"כית לשעבר שלי יחימוביץ', שראש הממשלה בנימין נתניהו הציע לה את תיק האוצר. למרות הדעות ההפוכות מנתניהו בענייני כלכלה, הצעה זו לא היתה מופרכת. נכון שבאופן בסיסי יש שתי גישות דיכוטומיות לסוגיות הבסיס בניהול השוק, אך שר האוצר מוגבל מאוד ביכולת שלו לעצור את גלגלי המשק, או לשנות את כיוון הסיבוב שלהם. 

אחרי שנה שבה הכנסת כולה עסוקה למעשה בהתארגנות לבחירות, בניסיונות הרכבת קואליציה, בפירוק ובהרכבה מחדש, תהיה זו הפקרות של ממש לא לאחד כוחות כדי לתפוס את המושכות ולהתחיל להנהיג את המשק. הגירעון לא יוכל לחכות עוד חודשים נוספים, והיציבות שהושגה בעמל רב לא תישמר מעצמה. המפלגות האחרות בכנסת לא יכולות להלין על הגירעון, והן אפילו לא ניסו לטעון שהן היו נוהגות אחרת. 

הממשלה היוצאת אמנם הובלה בידי הליכוד, אך את האוצר הוביל השר משה כחלון, המצהיר על עצמו כ"תומך שוק חופשי עם רגישות חברתית" - גישה זהה לזו של כחול לבן ומפלגות נוספות משמאל לליכוד. הפערים בין הליכוד לבין העבודה־גשר והמחנה הדמוקרטי גדולים יותר, מכיוון שמפלגות אלה מצהירות שהן כלל לא חוששות מהגירעון שהצטבר ואף לא מהגדלתו. אך הצהרות כאלה הן הפריבילגיה של מי שאינו אוחז בהגה ולא צריך להתמודד עם התוצאות של אמירות מסוג זה.

אני בהחלט יכול לספר לחבריי שאין לי שום בעיה להגדיל את המינוס בבנק שלי ושאני אפילו איהנה מזה, אלא שאם אשמיע את הדברים האלה לבנקאי שלי, אני די משוכנע שיהיו לזה השלכות על המוכנות שלו לתת לי הלוואות נוספות, ובוודאי גם על גובה הריבית שאחויב. 

מכשול האופוזיציה

האפשרות של סבב בחירות שלישי קיימת בחוק, וכל הצדדים בוודאי ישתמשו בה כקלף במשא ומתן. אלא שמבחינה מעשית מדובר באפשרות קטסטרופלית לכלכלת ישראל. היקף החוב הממשלתי נושק כבר לטריליון שקלים. אם ניתפס כבלתי יציבים, כפי שניתן להבין ממדינה שלא מצליחה להרכיב לעצמה ממשלה במשך שנה שלמה, הרי הריבית על החוב הזה תעלה.

אחוז אחד מטריליון שקלים הוא 10 מיליארד שקלים, אלו הן המכפלות שצריך לחשוש מהן - מכפלות של 10 מיליארד, המבטאות אחוז אחד מהחוב של ישראל. זה לא חשש תיאורטי. יציבות פוליטית היא אחד המשתנים הראשונים במעלה בדירוג חוב של מדינה. 

הממשלה הבאה יכולה להיות טובה מאוד לשוק, והיא יכולה להיות הרבה פחות מזה, אך רק אנרכיסט מוחלט יכול להניח שמדינה ללא ממשלה עדיפה על מדינה שבה יש ממשלה שעושה טעויות. ממשלת אחדות עשויה להתברר כטובה מאוד לכלכלה על בסיס דווקני של הצהרות המפלגות לפני הבחירות.

כחול לבן הציעה להוריד את יוקר המחיה, אך גם להקל על העסקים הקטנים והעסקים בכלל. נתניהו הציע בזמנו "תחנה אחת" לרישוי עסקים - אחת הרעות החולות של המשק הישראלי, המפנה איש עסקים ל־15-8 גורמים שונים כדי לזכות באישור עסק. נראה מועמד אפשרי לאוצר שלא ירצה להתנגד לשינוי שכזה בהפחתת רגולציה.

בתחום הדיור, כל הממשלות עד כה כשלו בצמצום הרגולציה, מה שהביא את ישראל למצב הביש שבו אישור בנייה אורך יותר מעשר שנים. יאיר לפיד ניסה לקדם כשר אוצר תוכנית "מע"מ אפס", שלמרבה המזל כשלה. השר כחלון קידם תוכנית דיור מזיקה - "מחיר למשתכן", אך אף אחד לא ניסה לטפל בבעיה שעליה מצביעים בבנק העולמי - מקומה הנמוך מאוד של ישראל ב"רישוי בנייה" ו"רישום בנייה", במדד העולמי של "קלות עשיית העסקים".

זו יכולה להיות הזדמנות היסטורית, שייתכן שרק ממשלת אחדות רחבה תוכל לה - להנהיג סדר חדש ברישוי ורישום בנייה, ולהביא את ישראל למקום הממוצע של המדינות המפותחות בתחומים אלה - קידום של עשרות מיקומים יחסית למיקומנו כיום. קידום שכזה יביא לקידום ישראל במדדי התחרותיות העולמיים, ויהיו לו השפעות מרחיקות לכת - הן על עלות הדיור בארץ והן על היקף ההשקעות בדיור ובניין הארץ. 

שיטת הבחירות בארץ והפילוג הטבעי שנוצר בה הובילו אותנו לעשורים של ממשלות צרות. האופוזיציה בממשלות אלו לא אפשרה לממשלות לקדם רפורמות גדולות, לעיתים רק כדי למנוע ממפלגת השלטון הישג כביר. ייתכן מאוד שהזדמנה לנו ההזדמנות לבצע רפורמות שכאמור כל הממשלות עד כה לא ביצעו, או לא הצליחו להניע. 

לסמן מטרות, להגיע להישגים

ממשלת אחדות שכזו תצטרך להסכים מראש על שורה של סוגיות עקרוניות, הן כדי למנוע חוסר יציבות שלטונית בהמשך והן כדי לסמן מטרות משותפות שעשויות לחזק את הלגיטימציה של ממשלה כזו ולהביא אותנו להישגים חשובים.

ישראל נמצאת בעיצומה של מהפכה אנרגטית, כשהיא הופכת להיות בקרוב יצואנית אנרגיה; משרד האנרגיה, בראשות ד"ר יובל שטייניץ, רקם תוכנית בינלאומית להובלת גז טבעי, שיש לה השלכות אסטרטגיות ארוכות טווח על היחסים עם מדינות המזרח התיכון ואירופה. המהלכים הללו צריכים להיות מעוגנים בקווי היסוד של הממשלה הבאה, כמו גם הכנת קווי מתאר לשימוש בהכנסות מהגז, כדי לוודא שגם הדורות הבאים ייהנו מפירותיו, במקום שחלילה יחולקו כאתנן פוליטי. 

שום הרכב של ממשלת אחדות לא יוכל לסבול את המשך גידול הגירעון, או את אי־הקטנתו. שום ממשלה כזו לא תוכל שלא לנקוט צעדים לעידוד הצמיחה, בסביבה של חשש עולמי מהחרפת המיתון וממשבר אשראי נוסף שעלול לפרוץ בקרוב. 

זו לא תהיה ממשלה מושלמת מבחינה כלכלית. כך, למשל, היא אולי לא תוכל לצמצם את הכוח המוגזם לוועדי העובדים ותתקשה להגביל את זכות השביתה, אך עצם העובדה שתהיה רחבה מגדיל את כוחה מול קבוצות לחץ וימצב אותה כממשלה שפחות נתונה לסחטנות. ממשלה כזו תיאלץ להיות שמרנית אך להנהיג רפורמות ובכך, כאמור, היא יכולה להתברר כטובה מאוד למשק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו