השיתוק האסטרטגי שעימו מתמודדת ישראל מאז התפטרות ליברמן ממשרד הביטחון, יימשך כנראה ביתר שאת לנוכח תוצאות הבחירות • מתקפה עם סעודיה נגד איראן עשויה לשים לו סוף
תוצאות הבחירות - תיקו בין שני הגושים ורוב קטן למחנה "רק לא ביבי" - משאירות את ישראל בתקופת חוסר יציבות פנימית, המאופיינת כלפי חוץ בשיתוק אסטרטגי. התקופה הזאת החלה עוד בנובמבר אשתקד, עם התפטרות אביגדור ליברמן ממשרת שר הביטחון, וסופה לוט בערפל.
המשמעות של שיתוק אסטרטגי היא שלישראל אין יכולת להגיב בצורה אפקטיבית לאיומים או לנצל הזדמנויות אסטרטגיות. ראינו את תוצאותיו בשבוע שעבר סביב מתקפת הטילים באשדוד בעת נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בכל הקשור לדיונים על תגובה ישראלית אפשרית.
צילום לוויין של תוצאות המתקפה על מתקני הנפט הסעודיים. לישראל אסור לשבת בחיבוק ידיים // צילום: אי.אף.פי
מתקפת הטילים ההיא לא היתה מתקפה סתמית. הגורם האחראי לה היה הג'יאהד האסלאמי - ארגון הסר למרות איראן באופן מוחלט. כלומר, המתקפה נגד אשדוד בוצעה הלכה למעשה על ידי איראן. התכלית שלה היתה, מן הסתם, לבצע פגיעה אסטרטגית בישראל, על ידי החלשת נתניהו לקראת הבחירות.
בכחול לבן פעלו לפי התסריט שקיוו לו בטהרן, על ידי הזלזול המופגן של צמרת הרשימה בירידת נתניהו למרחב המוגן. הציבור שמאס בספיגת מכות וריצה למקלטים, הצביע בהתאם לתקוות של איראן.
נתניהו, על פי ההדלפות, הבין את המשמעות האסטרטגית של המתקפה, ובצדק רצה להגיב במהלומה אסטרטגית בעזה. אבל כל עוד אנחנו במצב של שיתוק אסטרטגי, אין טעם להילחם, כי אין אפשרות לקבוע או להשיג מטרות שיקדמו אותנו בזירה הרחבה לאורך זמן. אז המצב רק הולך ומחמיר. אם זה המצב מול משטר עזה, אז הבעיה חמורה עשרות מונים בכל הקשור למצב האזורי שלנו. חומרתו התבטאה באופן מבהיל במתקפה המיוחסת לאיראן נגד מתקני הנפט הסעודיים באבקייק בסוף השבוע שעבר.
מהבדיקות שמתבצעות על ידי האמריקנים יחד עם הסעודים בזירת המתקפה, די ברור כי היא בוצעה על ידי טילים בליסטיים ששוגרו מאיראן. האמריקנים לא אומרים זאת באופן פומבי וחד־משמעי, בעיקר משום שלקביעה כזאת יש השלכות אסטרטגיות, שאיתן נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עדיין לא מוכן להתמודד.
המבחן של טראמפ מול ה"בייס"
עיקר הבעיה של טראמפ נעוץ במצב הפוליטי בתוך ארה"ב. כשעיניו מופנות לעבר הבחירות לנשיאות בשנה הבאה, הוא חייב לשמור על נאמנות הבסיס הפוליטי שלו כלפיו. חלק ניכר מבסיס זה מורכב מאמריקנים שמאסו במזרח התיכון ומלחמותיו. היות שטראמפ - בצדק - אינו מוכן לסכן את איבוד ה"בייס", הסיכויים שהוא יסכים להוביל מערכה צבאית נגד איראן קטנים מאוד.
סביר יותר שטראמפ יסכים לפעול בשיתוף עם בעלות בריתה של ארה"ב, ובראשן ערב הסעודית וישראל. אבל כדי לעשות זאת, יצטרך טראמפ להציג שלושה דברים למצביעיו. ראשית כל, הוא צריך להיות מסוגל להוכיח באופן מוחלט - לא רק "מעל לספק סביר" - כי איראן אכן ביצעה את המתקפה, משטחה.
שנית, הוא צריך לבנות את הטיעון שהמתקפה נגד ערב הסעודית מהווה מתקפה גם נגד ארה"ב - או לכל הפחות מחייבת תגובה אמריקנית כדי לשמור על בעלות הברית שלה. זה לא אמור להיות מכשול בלתי עביר. אחד מיסודות המדיניות האמריקנית במזרח התיכון מאז תום מלחמת העולם השנייה, הוא הבטחת זרימת נפט מהמפרץ הפרסי לשווקים העולמיים. המתקפה נגד מתקני הנפט באבקייק הפחיתה חמישה אחוזים מתפוקת הנפט העולמית.
שלישית, על הנשיא לשכנע את מצביעיו שעיקר המחיר במערכה נגד איראן ישולם על ידי בעלות בריתה ולא על ידי ארה"ב, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה צבאית. תומכיו עומדים על כך שמי שצריכים להוביל מערכה צבאית נגד איראן הם הסעודים, לא האמריקנים.
בזמן שטראמפ חייב לעמוד בתביעות הבייס שלו, מוצבים מולו המפלגה הדמוקרטית והאירופאים, וטוענים כי מדיניות "הלחץ המרבי" והסנקציות הכלכליות האמריקניות שלו - הם שהביאו להסלמה האיראנית. אם רק יחזור להסכם שנותן לאיראן כרטיס אוטומטי למועדון המדינות הגרעיניות בתוך חמש שנים, וגישה למיליארדי דולרים ברווחי נפט - הם טוענים בתוקף - יבוא השלום והשקט. אף על פי שטראמפ אינו סוגר את הדלת בפני משא ומתן עם איראן, ברור שהוא לא אובאמה ולא יחזור על שגיאותיו. בניגוד לאובאמה, טראמפ לא מאמין כי ברית עם האייתוללות עדיפה על ברית עם ישראל והסעודים.
וזה מחזיר אותנו לישראל ולשיתוק האסטרטגי. תחילת בניית היחסים בין ישראל והסונים על ידי נתניהו, הגיעה כתגובה למאמצי אובאמה להחליף את הברית האמריקנית עם ישראל והמשטרים הסוניים בברית עם איראן והאחים המוסלמים. מאמצי נתניהו הולידו במהרה את הברית המעשית בין ישראל לסונים. תוצר לוואי של המהלך של נתניהו היה העלאת מעמדה האזורי והגיאו־אסטרטגי של ישראל לרמה שלא היתה דוגמתו מעולם. המעמד עצמו הביא הזדמנויות וגם אחריות.
במהלך השנה האחרונה, ישראל היתה לזרוע הצבאית של ארה"ב במערכה נגד איראן. טראמפ הוביל את הצד הכלכלי של המלחמה באמצעות הסנקציות. ישראל, כך על פי פרסומים זרים, מנהלת את הצד הצבאי באמצעות מתקפות על מתקנים איראניים בסוריה ובעיראק.
לשנות את המאזן האזורי
המתקפה האיראנית והאילוצים הפוליטיים של טראמפ מציבים את ישראל בפני הזדמנות אסטרטגית גדולה מאוד. ישראל יכולה היום לפעול צבאית בשיתוף פעולה עם הסעודים נגד איראן בגיבוי אמריקני. מתקפה כזאת יכולה להביא להשמדת מתקנים גרעיניים איראניים, והשמדת מתקני משטר חיוניים. אם היא תצליח - וקיימים התנאים האופטימליים להצלחה כיום - היא תבטיח את מעמדה האסטרטגי של ישראל לאורך זמן, תוך פגיעה משמעותית וארוכת טווח במשטר האיראני.
אם ישראל לא תנצל את ההזדמנות שנופלת בחלקה כיום בזכות המדיניות האסטרטגית של נתניהו מול המדינות הסוניות, כל המשוואה האסטרטגית במזרח התיכון עלולה להשתנות לרעתנו. איראן תתעצם לנוכח השיתוק של ארה"ב, ישראל והסונים למול תוקפנותה. המעמד האזורי שנתניהו בנה לישראל יתרסק כאשר האמריקנים והסונים יפסיקו לראות בישראל שחקנית שאפשר לסמוך עליה. המעמד של טראמפ בקרב הציבור האמריקני ייחלש, שכן הברית שהתגאה להוביל בשיתוף ישראל והסונים תוכח ככישלון. הסכם הגרעין של אובאמה יזכה לתחיית המתים.
כשליברמן הכניס את ישראל לשיתוק אסטרטגי עם התפטרותו, הוא הפך את שנאת נתניהו למכנה פוליטי משותף המחבר רוב פוליטי קטן החוצה את הגושים. כל עוד מכנה זה מכתיב מהלכים פוליטיים בישראל, השיתוק האסטרטגי יימשך, ואיראן ובעלות בריתה במפלגה הדמוקרטית ובאירופה יתחזקו על חשבוננו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו