אם יש קבוצה דתית שהצליחה לעצבן במערכת הבחירות הנוכחית את כל העולם, זו קבוצת התלמידים והרבנים מישיבת הר המור, שהקימה בהובלת הרב צבי טאו את מפלגת נעם. מה לא אמרו על יוזמי המפלגה הזו? שהם הזויים, מעופפים, לא נורמליים וגם מחללי ה'.
אני שתקתי לאורך התקופה הזו, אך כעת, עם פרישתם, יש לי כמה דברים נחרצים וחריפים לומר לכל מי שיודע לקבל כל שיגעון לייטי דתי, להכיל כל אדם שמתקשה רוחנית ולשוחח עם כל איש שמאל קיצוני, אבל דווקא על נעם עפו בעוצמה ובלי גבולות. הגיע הזמן שנשאל את עצמנו האם ההתנגדות החריפה לנעם לא חשפה בעיה בתוכנו בכל הנוגע לקבלת עמדות שתובעות מאיתנו אידיאליזם אחר.
קחו לדוגמה את ראשית הציונות ובמשוגעים שעזבו הכל ועלו לישראל, כדי לההסביר משהו עקרוני על המחיר של דרך חדשה: בראשית המאה ה-20 עזבו את אירופה כשני מיליון יהודים לארה"ב, בניגוד לכ-60 אלף עולים שהגיעו לארץ ישראל. אלו הוגדרו כמטורפים וכמשוגעים על ידי רוב הציבור. רבים מתו בקדחת, בטיפוס, ברעב ובשאר המחלות שהתחוללו על אדמה זו. סיפורה של רחל המשוררת זכור מאד מתקופה זו, אבל מביקור בבית קברות אפשר לראות שהסיפור מייצג מאות ואלפי חולים שמתו. למעשה, היו קיבוצים שבעשור הראשון לקיומם כל תינוק שנולד נפטר.
למרות שבאירופה הגדירו את אותם "מעופפים" כמתאבדים, כפשיסטים מטורללים שבורחים מהעושר של וינה וברלין לארץ מלאה במחלות, בפועל מטורפים אלו שהתאבדו בביצות ושהתמודדו מול המלריה והרעב הם אלו שהקימו את מדינת ישראל. המעטים הללו הם הבסיס לכל מה שאנו רואים היום. ברור לחלוטין שלא היה להם חוש הומור, הם לא היו נחמדים ועשו אין ספור שטויות, אפילו אחרי קום המדינה, אבל השפעתם עצומה.
רוב מוחלט מהוגי הדעות המהפכנים נתפסו בתחילת דרכם כמטורללים לחלוטין. לפעמים יש באמת ניצוץ ממשי של טירוף ביכולת לצאת נגד כולם. אין תנועה גדולה בהיסטוריה שהמובילים אותה היו אנשים מיושבים, בעלי בתים, בורגנים וציניים עם חוש הומור שלא געו בלי סוף באנשים רבים. ההפך הוא הנכון. כדי ללכת נגד זרם סחוף צריך להיות דווקאי, להיות מאמין אין סופי באמת שלך, כשכל העולם בז לך קשות. למעשה, עם ישראל הגלותי ששמר על אורח חיים יהודי נתפס בגלות כמשוגע, הוכחה לצדקת הנצרות. היהודים תמיד הוצגו כעם נודד, מסכן, שבוגד בקדמה ושלא זורם עם הנצרות המנצחת.
עם יד על הלב, גם במקרה של נעם מדובר בקבוצה רעיונית שלא הייתה מוכנה לזוז ס"מ מהעמדה שלה ושביקרה את העולם על פשרנות. הם לא היו נחמדים, לא מכילים, לא מקבלים, ותבעו מעם ישראל ומהציונות הדתית להיות יותר בולטת, שונה מהרוב. לכן, אני לא מופתע מגל הביקורות והטענות על אנשי מפלגה זו. גם הרב שהוביל אותה, הרב טאו, הוא דווקאי, לא מוותר ומתווה קו של אמת שלמה, קיצונית ולא קלה לעיכול. אמת לא פופולרית שצריך לשלם עליה מחיר.
המחיר, אגב, שנדרש מי שדבק בדרך הזו, כבד. לא פשוט לשמוע שאתה מטורלל, בעל סטייה רוחנית ושאתה פוגע באנשים רק בגלל נטייה מינית שהם לא בחרו בה. תומכי נעם הבולטים למדו על בשרם מה הוא המחיר של נידוי חברתי מהתרבות השלטת.
כשמהפכה מצליחה כולם קופצים על עגלת השינוי, אך כשהיא נכשלת כולם טוענים שהזהירו קודם. הכישלון יתום ולהצלחה אבות רבים. לא מפתיע שלרוב הציבור מסתייג משינוי וממצב חדש. זה טבעי. לשינוי יש מחיר כבד, נורא, אבל זה לא אומר שהוא לא צודק. לכן, אני לא מקבל את ההתקפות על אנשי נעם.
גם הטענה המשונה שאנשי הקו לא מבינים בפוליטיקה. בכל קו חדש יש ניתוק ומחיר פוליטי. היו כאלו שטענו שמדובר בכת סגורה, שמדקלמת בלי סוף סיסמאות ומנותקת מהחיים, אלא גם טענה זו אינה צודקת. אמת גדולה היא תמיד קשה להעברה למילים בתחילה. יש צורך בזמן, בתהליכי עיבוד ובפרספקטיבה היסטורית כדי לעבור מדקלום ליצירה. אני משוכנע שרוב אנשי האקדמיה שמצטטים את דרידרה ופוקו מדקלמים, וכך עשו גם בעולם העתיק כשלמדו את אפלטון ואריסטו. ואם אני מזכיר את הפילוסופים היווניים בל נשכח מה עשו אנשי אתונה לסוקרטס. הם רצחו אותו בטענה שהוא משחית את הנוער חד וחלק. ומי צדק? מי השפיע על ההיסטוריה? התשובה ברורה.
האם אפשר לבקר את אנשי נעם? בוודאי שאפשר. קחו את הטענות שלהם ותתמודדו איתן, תסבירו למה הן הרסניות ולא מתאימות למציאות. תרדו אל הרובד הרעיוני ותתווכחו איתו. זה יחס הוגן ואידיאולוגי ראוי. בכיינות או יללנות במקום זאת אינה יחס רציני.
ומילה לסיום: אני אישית מעולם לא יכולתי לתמוך במפלגת נעם. המון קולגות שאני אוהב כנפשי שייכים לקהילה הלהט"ב - אנשים שאני מעריץ ממש. עם זאת, אני אדם שהאמת חשובה לו וחושב שאם נלחמים עם אידיאולוגיה, יש צורך להילחם בצורה רצינית, לא לבלבל את המוח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו