הפיגוע הרצחני בבוקר יום שישי במעיין דני, מבטא מאבק עתיק יומין על שליטה בטריטוריה.
הסיפור רחב ומקיף הרבה מעבר לרוע רצחני למול אב וילדיו בטיול יום שישי באמצע חופשת קיץ. העניין פשוט: הדבר שעליו נאבקים היהודים והערבים אינו רק על חופש התנועה במרחב הפתוח, אלא על שאלת השליטה בו. המאבק הזה מתקיים בצורותיו השונות, במלוא מרחבי הארץ גם בגליל ובנגב. מבחינת הפלשתינים, יהודים יכולים אולי להתקיים במגדלי הערים, לעסוק בעסקי הצווארון הלבן, בהיי־טק ובמסחר - זה מקומם כיהודים. במרחב הפתוח, לעומת זאת, בשדות, במעיינות, במרחבי המרעה, שם צריך לשלוט הערבי. כדאי להתבונן במשמעות הדימוי "וילה בג'ונגל", שקבע אהוד ברק, לתיאור הוויית קיומה של מדינת ישראל. בשקיקתם לביטחון, שיואילו היהודים להתקיים במרחבים מוקפי גדרות, סוג של גטו בתנאי וילה מוגנת, שרק לא יעזו לצאת מגבולות הגדר.
הפיגוע הרצחני מכוון גם אל הבטחת בנימין נתניהו ולפיה בכל הסדר מדיני עתידי, לא ייעקרו שוב יישובים יהודיים. הם אולי יישארו בבתיהם, כהבטחת נתניהו, אבל יהיו לכודים לעד במרחבי גדרות היישוב. במרחב הפתוח, לעומת זאת, ישלטו הפלשתינים. זהו, ככל הנראה, גם בסיס המתווה הרעיוני שמעצב השליח ג'ייסון גרינבלאט לתוכנית המאה של הנשיא דונלד טראמפ.
כאילו שמאבק השליטה על שדות, מעיינות, מרחבי מרעה שייך לעולם הישן. עם בשורת הקידמה, בעידוד "נכות תורשתית" של יהודים גלותיים שנדחפו בגלות לקיום בצפיפות הערים, אין ערך כביכול למאבקי השליטה במרחב הפתוח.
כבר עשרות שנים שהפלשתינים מיטיבים מאיתנו להכיר נכוחה בתכלית מאבקם. גם למאבקנו היתה תכלית ברורה, וראוי לשוב אליה: אנו שואפים לקיום בארץ אבות במלוא מרחביה ושדותיה, לא רק בין גדרות ה"וילה בג'ונגל".
הכותב הוא אלוף במילואים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו