אוריאל לין, הח"כ לשעבר שהודה זה מכבר שהוטעה כשתמך במה שהתברר בדיעבד כהפיכה משפטית, מתגולל ב"הארץ" על גירוש עובדות זרות, מכנה זאת "גזענות בצורתה הטהורה ביותר", וטוען ש"את מה שאנחנו שואפים לקדם בעבור תושבי המדינה, אנחנו צריכים לשאוף לקדם בעבור ילדים שנולדו כאן לאימהות ממדינות זרות. יש ערכים אנושיים בסיסיים שאינם ניתנים להגשמה סלקטיבית".
במשפטי נירנברג נקבע, שרצח עם הוא בבחינת רוע שאינו תלוי תרבות. התנגדות לרצח עם זהו אכן ערך אנושי אוניברסלי. התנגדות לגירוש זרים לארצם, לעומת זאת, אינו ערך אוניברסלי. להפך, ברוב המדינות מקובל על פי חוק לגרש זרים כשפג תוקפה של אשרת העבודה שלהם.
בישראל, מהיותה מדינת היהודים, מקובל, כמובן מאליו, שכל בני האדם נבראו שווים, ובצלם אלוהים. זהו ערך אוניברסלי רק במובן הזה, שהוא מתייחס לכלל האנושות. אך אין בו כל אוניברסליות. לראיה, בתרבויות רבות, דווקא היהודים נתפסים כלא ראויים לזכויות אדם. גם היום, מרבית המדינות המיוצגות באו"ם שוללות רק מיהודים את הזכות להגדרה עצמית לאומית, אף שבכל המזרח התיכון, רק בישראל יש למיעוטים זכויות אדם שוות. משום שאם קיים ערך אנושי אוניברסלי חוצה תרבויות ותקופות - הרי הוא אנטישמיות. כל מי שחותר תחת ישראל כמדינה יהודית, מסכן אפוא את הגוף האחד, שמתוך תפיסה יהודית ייחודית רוצה, וגם יכול, להגן על זכויות אדם.
השופט אהרן ברק, שהצליח לעבוד על לין יותר מפעם אחת, הנחיל גם את רעיון העוועים כאילו דמוקרטיה אמורה להיות "מהותית", קרי, שלדמוקרטיה עצמה יש ערכים. אבל אם למבנה הפורמלי שמארגן את השלטון יש ערכים משלו, אזי אין כל משמעות לערכי העם, לצביונו, להעדפותיו ולמסורת התרבותית שלו. אין גם דמוקרטיה, משום שזירת המאבק על הערכים והרעיונות עברה מכיכר העם לבתי המשפט.
כך שבדמוקרטיה ה"מהותית" שלנו, ערכים נקבעים על פי מה שקומץ משפטנים קובע נורמטיבית ושרירותית שמן הראוי שכלל האנושות תאמץ. מטבע הדברים, הם מחילים את הערכים הללו רק על תחום שיפוטם, ישראל. הפרדוקס הזה הופך את ישראל למדינה היחידה בתבל שאמורה להיות חסרת כל ייחוד וזהות לאומית ותרבותית, והנאלצת, בין היתר, להתמודד ב"אוניברסליות" גם עם אויביה האנטישמים הרצחניים.
המאבק כנגד חוקי ההגירה לא כל כך תמים. כמשפטן, לין ער היטב לכך שכל פסיקה פרטיקולרית עשויה לשמש תקדים משפטי לאזרוח עשרות ואולי מאות אלפי זרים נטולי זיקה ליהדות, כשתקדים איחוד משפחות כבר ממתין למאות האלפים הבאים. משמעותו המעשית של התקדים המשפטי היא, שמרגע זה ואילך כל החלטה לגבי מי יעבור בגבולה של המדינה תהיה בסמכותו הבלעדית של בג"ץ, שכאמור מחויב יותר לערכים האוניברסליים מאשר לצביונה היהודי של ישראל.
בלא הגמוניה הומניסטית של התרבות היהודית, נאבד גם את היכולת להגן על זכויות האדם בכלל, וזכויות היהודים בפרט, דווקא במדינה האחת המיועדת לעם היהודי. בדרום תל אביב זה כבר קרה. זוהי הסכנה האמיתית, ועדיף להתפשר על טהרתו של אידיאל ערך הזכויות, מאשר לאבד את המדינה. כי מדינה שבה האזרחים לא רשאים לקבוע מדיניות וערכים, היא לא דמוקרטית וגם לא תוכל להיות יהודית. ללא הזכות להגן על גבולותיה ולתעדף את אזרחיה, ספק אם היא בכלל מדינה. האירוניה היא שבהעדר הגמוניה יהודית, החוקים ה"ליברליים" היקרים למשפטנים כמו לין יהיו הדבר הראשון שיעוף מהחלון.
לשלול מיהודים את הזכות להגדרה עצמית לאומית, מר לין, זו הגזענות בצורתה הצרופה ביותר. מדינת ישראל הוקמה כדי שהגזענות הזו לעולם לא תוכל עוד לבקש את נפשנו. לא תינתן לך הזדמנות להודות בטעות הזו אחרי שיהיה כבר מאוחר מדי.
דלית סוטר (גב"ח) היא מייסדת "פורום קפה שפירא" להשבת ההיגיון לשיח
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו