לנוכח העיצומים האמריקניים הכבדים שהטילה וושינגטון על איראן, וההיענות של חברות רבות בעולם לאיסור הסחר עימה, פתחה טהרן במבצע חיזורים אחרי מדינות הקרובות לה גיאוגרפית באסיה התיכונה. דרך מדינות דוגמת טורקמניסטן, טג'יקיסטן ואוזבקיסטן המוסלמיות, וארמניה הנוצרית, מקווה איראן לשפר את מצבה הכלכלי. יוצאת מן הכלל בהקשר זה היא אזרבייג'ן המוסלמית־שיעית הגובלת עם איראן. בשל יחסיה הטובים עם ישראל ועם ארה"ב, טהרן שומרת ממנה מרחק ומתקרבת דווקא לאויבתה של אזרבייג'ן, ארמניה, שבה חיים כיום כ־8,000 איראנים.
איראן מחפשת במדינות הללו אחר נתיבים שדרכם תוכל לעקוף את העיצומים האמריקניים ולשפר את הכנסותיה במטבע זר שהיא זקוקה לו מאוד. היא סבורה שבשל העובדה שלמדינות הללו אין אינטרסים כלכליים גדולים המושקעים בארה"ב, הן פחות חשופות ללחץ האמריקני ולכן לא תיכנענה לעיצומים.
הכלכלן תיירי קוויל, מומחה לאיראן מהמכון הצרפתי לאסטרטגיה ויחסים בינלאומיים (IRIS), סבור שבמדינות המוזכרות קיימת אפשרות לנהל את המסחר במזומן, שיטה אידיאלית עבור איראן לחמוק מהרדאר האמריקני. אלא שהיקף העסקים הצפוי עם המדינות המוזכרות לא יספיק לפתור את בעיותיה לנוכח נטל העיצומים. לכל היותר, יתאפשר לה מעט אוויר לנשימה.
חברת בנייה איראנית תשלים את בנייתה של המנהרה המחברת את עיר הבירה דושנבה עם עיר חשובה אחרת, חוג'נד, בטג'יקיסטן. אוזבקיסטן מעוניינת להכפיל את היקף הסחר עם איראן למיליארד דולר. ארמניה תקלוט עוד איראנים, נוסף על אלפים שכבר נמצאים בתחומה. שטחי החקלאות, הטכנולוגיה והגז הם פיתוי איראני למדינות הללו.
כאמור, אין די בהפניית המאמץ בכיוון מדינות אסיה התיכונה כדי לשחרר את איראן מהעול הכלכלי שעימו היא מתמודדת. עם זאת, פעילות זו היא חלק ממאבקה בחרם, וכל מדינה שתסכים לקשר כלכלי או אחר איתה רק תחזק את נחישותה לעמוד מול המכבש האמריקני. לא מן הנמנע שבסתר ליבה איראן מאמינה כי הידוק הקשר המסחרי עם מדינות אסיה התיכונה יאפשר לה לשרוד עד לבחירות לנשיאות בארה"ב, ולאפשרות כניסתו של דייר חדש לבית הלבן.
התבוננות בעיניים פקוחות מלמדת שאין לאיראן הרבה סיכוי למצוא מזור למכאוביה במדינות אסיה התיכונה. לכל היותר תשיג בתחומן תעסוקה לחברות איראניות, ובכך תקנה מעט שקט ציבורי. אם ארה"ב תגביר את העיצומים כפי שהיא מבטיחה, החיזורים האיראניים הללו יתמוגגו ופירותיהם יתבטלו בשישים.
יצחק לבנון היה שגריר ישראל במצרים וכיום מרצה במרכז הבינתחומי הרצליה