באביב 1936 סערה התנועה הציונית. בארץ ישראל פרץ המרד הערבי הגדול והביא עימו אלימות ופרעות ביהודים. באותה עת שהה זאב ז'בוטינסקי במקום גלותו בלונדון, הסתובב בדאגה כארי בסוגר ושיקע את מרב מרצו להצלת יהודי אירופה. הוא פצח במאמצים מדיניים קדחתניים ודילג בין טרקלינים אירופיים במאמץ להגביר הלחץ על הבריטים לסייע לעליית יהודים לארץ ישראל. בהתחשב בתקופה הגורלית, מוזר ומפליא לגלות כי רוחו סערה באותה עת גם מן התמורות שחלו ביחס למקומה של הדת במדינה היהודית.
זאב ז'בוטינסקי, זאת ידעו כולם, לא שמר תורה ומצוות. אך ההשמצות והנידוי שספג במסגרת מאבקיו, יצרו בליבו הערכה מיוחדת לאנשי ציבור שסיכנו את תפקידם ומעמדם למענו. קשר עמוק במיוחד נוצר בינו לבין שני ענקי רוח: הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מאבות הציונות הדתית, והרב נתן מיליקובסקי, סבו של בנימין נתניהו. שניהם יצאו במחאה חריפה נגד השלטונות במשפט ארלוזורוב, יצרו קשרים מיוחדים עם ז'בוטינסקי, ואף הביאו לדבריו לשינוי ביחסו ליהדות.
בעקבות הרב קוק, החליט ז'בוטינסקי כי בתנועתו בית"ר "יש חוק האוסר על חבריה כל מעשה של חילול שבת בפרהסיה". הוראה זו נשמרת עד היום בתנועתנו בית"ר. חילונים כדתיים מכבדים את זכות הפרט ושומרים בציבור על השבת.
אך תמורה גדולה יותר עבר בהשפעת הרב נתן מיליקובסקי. ז'בוטינסקי העיד כי בעקבותיו החליט לשנות את מדיניות התנועה הרוויזיוניסטית ביחס למעמד היהדות במדינה העתידית. בוועידת היסוד של ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח) ב־1935, קבע ז'בוטינסקי כי תעודת הציונות בין היתר היא "השרשת קודשי תורתו (של עם ישראל) בחיי האומה". הליברל הציוני אף קבע כי לקודשי התורה "זכות בכורה" אף על "תועלתו של היחיד", שגם היא כאמור מעקרונות הקודש בעיניו.
ביום האזכרה ה־79 לפטירתו של נביא הלאומיות הציונית, דומה שגישתו של ז'בוטינסקי רלוונטית במיוחד: מערכת הבחירות הסוערת מעלה לדיון ביתר שאת את סוגיית יחסי הדת והמדינה בישראל, ומפלגות רבות טוענות כי הן ממשיכות דרכו. טענה פופולרית במיוחד בימים אלה גורסת כי המאבק בהדתה ובחרדים הוא מורשת הליברל החילוני.
עיון בכתביו מעיד כי ההפך הוא הנכון; השימוש שעושים בדמותו החילונית כדי להצדיק רדיפת דת וחרדים הוא עיוות היסטורי מהמעלה הראשונה, וכך גם הניסיון להדביק את משנתו הלאומית לדרך של נסיגות וויתורים. מן הידועות היא שההבנה העמוקה כי אסטרטגיה מדינית מזהירה היא הערובה לביטחון ישראל, היא הירושה המובהקת ביותר שהוריש המנהיג הציוני לנתניהו הנכד. אך מוטב שגם יחסו המיוחד לשילוב שבין מסורת, קידמה וליברליזם יועלה על נס בידי ממשיכיו. הגיעה השעה להסיר את קיר הברזל המדומה בין חילונים לדתיים.
נריה מאיר הוא ראש ההנהגה העולמית של תנועת בית"ר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו