הדמיון נשאר על החוף

75 שנה לפלישה לנורמנדי - המקום שבו התמזגו אומץ ואימה • וגם: המהדורה שעשתה עלי סיבוב

בוקר הפלישה היה קר ואפור. חוף אומהה היה הקטלני מכולם. בשל הגלים הסוערים, 10 נחתות התהפכו בטרם הגיעו לחוף. כשהלוחמים הסתערו מהנחתות היה עליהם לעבור כמאה מטרים במים עמוקים עד לקו החוף, ועוד 200 מטרים לחומת הים. עשרות לוחמים טבעו עם הפק"לים הכבדים. הם לא הצליחו לתפעל את חגורות ההצלה. אלו שהצליחו לנחות בחוף נתקלו באש תופת מהבונקרים שחלשו מצוקי נורמנדי.

ההרעשה המקדימה שביצע חיל הים האמריקני לא היתה אפקטיבית דייה, ובשל עננות כבדה כמעט שלא היה סיוע אווירי. הגרמנים, שהופתעו, פתחו בירי ארטילרי כבד, מטר מרגמות וטרטור מקלעי שמייסר שהסבו לכוחות הברית את מרבית האבידות.

מפקדים רבים נהרגו במכת האש הראשונה. חייליהם, שלרובם היתה זו טבילת אש ראשונה, מצאו עצמם אבודים ומבועתים בתוך כאוס מדמם.  מקצת שורדי הקרב טוענים שסטיבן שפילברג השכיל בסצנת הפתיחה ב"להציל את טוראי ראיין" לתפוס מקצת הגיהינום בעת הנחיתה.

יותר מ־10,000 נפגעים היו לבעלות הברית בבוקר הנחיתה, מתוכם קרוב ל־3,000 הרוגים בחוף אומהה החמוץ מדם. 

 

אתמול, 6 ביוני 2019, ציין העולם החופשי 75 שנה לפלישה לנורמנדי. גזרת המערכה שאין ולא היה לה תקדים בהיסטוריה. הפלישה הימית הגדולה מאז ומעולם. "היום הארוך ביותר" נהוג לכנות את הפלישה, מושג שטבע דווקא פילדמרשל ארווין רומל הגרמני כדי לתאר את הצפוי לכוחות הפלישה. אפילו סטלין, שצבאו נשא בעיקר המערכה למיגור הרייך הנאצי, הכיר בחשיבות הפלישה וקבע: "ההיסטוריה של המלחמות אינה מכירה פעולה הדומה לה ברוחב תפיסתה, בעוצמת ממדיה ובמיומנות ביצועה".

אולם בעקבות חגיגות 75 שנה ופרסום ההצהרה המשותפת של מנהיגי בעלות הברית המערביות, פרסמה שלשום דוברת משרד החוץ הרוסי מריה זחרובה את ההבהרה: "בנימה היסטורית, לפלישה לנורמנדי לא היתה השפעה מכרעת על תוצאות מלחמת העולם השנייה והמלחמה הפטריוטית הגדולה. היא כבר היתה לקראת הכרעה כתוצאה מהניצחונות של הצבא האדום, בעיקר בסטלינגרד (בסוף 1942) ובקורסק (באמצע 1943)". יש משהו בטיעון שלה. מרבית חיילי הוורמאכט נהרגו בחזית המזרחית. הרוסים איבדו עשרות מיליונים במלחמה, ירקו דם תרתי משמע, אבל עדיין נורמנדי שובה את הדמיון.

מתוך הסרט "היום הארוך ביותר" (1962)

הפלישה לנורמנדי מייצגת את זוועת המלחמה ואת אימת המוות, אולם גם את שעתם היפה ביותר של הלוחמים, שגילו אומץ לב נדיר, נחישות ורעות לוחמים מול הגרמנים המבוצרים על החוף. 160 אלף חיילים, אמריקנים, בריטים, קנדים, צרפתים, פולנים ואחרים השתתפו בצליחה. 24 דיביזיות נחתו מהים, שלוש דיביזיות מוצנחות, 6,000 כלי שיט (745 אוניות, 4,066 נחתות, 347 שולות מוקשים) הובילו את הכוחות למבצע הגדול והמזהיר שקדמה לו הונאה מבריקה של שירותי הביון של בעלות הברית.

בית הקברות הצבאי האמריקני והאנדרטה בנורמנדי ממוקמים ליד הכפר קולוויל־סור־מר. סצנות הפתיחה והסיום של "להציל את טוראי ראיין" צולמו בו. בית הקברות משתרע על פני 700 דונם. יש בו 9,387 צלבים, 149 מגני דוד, 1,557 נעדרים, 45 זוגות אחים וגם אב ובנו. המצבות על המילימטר, הדגלים מתנופפים ברוח, הסדר מושלם, ניגוד מוחלט לכאוס העקוב מדם של בוקר הצליחה ב־6 ביוני 1944.

שם, בבית הקברות, אתה מבין את עוצמת תשובתו/שאלתו של הנשיא לינדון ג'ונסון לאיגרת דה־גול ב־66', בדרישה להסיג את הכוחות האמריקניים מצרפת:

"רק את אלו שעל האדמה, או גם אלו שמתחת?"

  

ומהחשוב - לעניינים הפעוטים, ולמטרד הבחירות החוזרות. השבוע צפיתי בעצמי בכתבה שפתחה את מהדורת חדשות 12 ועסקה בביקורת על נתניהו מצד תומכיו. לגיטימי לדווח, אבל רבאק, בפתיחת המהדורה? זה יותר דחוף מדיווח על תקיפת שדות תעופה בסוריה? לא התבלבלתי, אני לא כזה חשוב וגם לא חברי האהוב שמעון ריקלין. הסיבה שהוזכרנו בכתבה ברורה לכל. ביבי.

מותר לבקר את ראש הממשלה, רצוי אפילו, אבל גם מותר להכיר במציאות. היתה פה הונאה מטורפת. לאורך הבחירות, ליברמן הצהיר שימליץ על נתניהו. אז כן, אבי גבאי הפך לאופציה אחרונה לפני בחירות - וטוב שניסו אותו. ולו לטובת המלעיזים.

הביקורת הנוקבת שהשמיע מועמד האופוזיציה לתפקיד מבקר המדינה, האלוף (מיל') גיורא רום, בראיון לרזי ברקאי בגל"צ, מעידה שגם אם גנץ היה מקבל את המנדט מהנשיא, הוא יכול היה להקים ממשלה - מקסימום עם חדי קרן וטוסטר.

"גבעת חלפון" הוא קרא להנהגת כחול לבן. "אין שני לנתניהו בנחישות, בדבקות במשימה ובזיהוי המטרה", הסביר רום. "ב־24 השעות לפני ההצבעה הוא עשה כל מה שצריך, כולל תדריך לליכוד. הוא הסתכל בעיניים ואמר בדיוק מה הוא רוצה. האופוזיציה ניגשה כמו פלוגה שיוצאת לנופש".

מאותה הבחנה של רום אפשר להבין שאין מה להאשים את נתניהו במו״מ קואליציוני שניהל בלית ברירה. ולכן, על אף הצורך הקרדינלי ברפורמות משפטיות ועל אף התבאסותי האישית מהמגעים, אני סבור שנתניהו נהג באחריות כאשר ניהל מו״מ עם כל שותף אפשרי בשביל למנוע בחירות מיותרות. נתניהו גם הסכים לוותר על כל "החקיקה הפרסונלית", חקיקה שמעולם לא הגיעה לכדי סיכום על דף והפכה לפייק מיתולוגיה אינסטנט.

נתניהו תלוי במפלגתו ובתומכיה ומכבד את כללי המשחק. מי מתוך המחנה שנמאס לו ממנו - בכל זאת, עשר שנים - מוזמן להיזכר איך הרגיש בשני העשורים שבהם נתניהו היה בחופש.  

 

חרקתי שן על פיטורי שקד ובנט. אני מחבב אותם ומתאכזב כמו כל המחנה מהדם הרע בימין. חשבתי שאפשר היה לעשות את זה אלגנטי יותר, וקר פחות. אבל אחרי שהרהרתי בדבר, הבנתי שבכל פרמטר לא היתה שום סיבה להשאיר אותם בתפקידם. זו פוליטיקה ומשלמים מחיר על כישלון.  

נתניהו גבה מהשניים מחיר ראשון פוליטי להחלטתם לפרוש ולרוץ לבד. הם שותפים לאחריות על המצב שבו אנו נמצאים כרגע - מועד ב' בגלל כישלון במועד א'. לפני הבחירות נשמעה ביקורת מצומצמת על נטישתם את הבית היהודי. איכשהו, הסיפור נסלח להם בגלל אינטימיות יתר עם התקשורת המגזרית. אולם כעת, אחרי שהכתיבו לגוש כולו את המבנה, יתכבדו ויאפשרו לגוש להכתיב להם. או שיתכבדו ויישבו בחוץ. אין פה מנדטים לבזבז.

 

אז כן, אבי גבאי הפך לאופציה אחרונה לפני בחירות - וטוב שניסו אותו. ולו לטובת המלעיזים

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו