שני בתי ספר בלבד בארה"ב קרויים ע"ש הנשיא ניקסון. שניהם החלו לשאת את שמו כשכיהן כנשיא, לפני שהתפוצצה פרשת ווטרגייט. לשם השוואה, על שמו של הנשיא קנדי קרויים יותר מ־90 בתי ספר, ע"ש תומס ג'פרסון קרויים יותר מ־70 וע"ש הנשיא אובאמה כבר נקראו 13. אמריקה בוחרת שלא להנציח את מי ששיקר לה ומעל באמונה. אף אחד כבר לא יטוס משדה התעופה ניקסון, כי לעולם לא יהיה אחד כזה.
אהוד אולמרט ישב בכלא לאחר שהורשע בעבירות של מרמה והפרת אמונים. בשבועות האחרונים הוא הפך לפרשן פוליטי מבוקש ולמרואיין קבוע בנושא שחיתות. להקשיב ולא להאמין למשמע אוזנייך; אולמרט יושב באולפן, נותן עצות, נוזף ותוקף. הלכנו לישון עם אולמרט בכלא, והתעוררנו איתו ככוכב תקשורת. ושום עיתונאי לא שואל אותו, "איך אתה, שהורשעת בפלילים, מעז בכלל לפצות פה?". במקום לדחות על הסף את האפשרות להעניק לו במה, התקשורת מחבקת את האסיר לשעבר וסוללת לו את הדרך בחזרה למרכז העניינים.
כן, לדחות על הסף. להיות מספיק אמיץ לומר "לא" לראש הממשלה לשעבר. לא לפנות אליו, לא לשלוח תחקירנים. כלום. לדעת ולהבין שמי שהגיע לדרגה הגבוהה ביותר חייב להיות נקי כפיים, על אחת כמה וכמה מי שנבחר להיות שם על ידי העם שנתן בו אמון והוא בעט בו ברגל גסה.
תגידו "הוא שילם את חובו לחברה". נכון, אבל הכתם נשאר על הקיר. לראיין את אולמרט, בטח ובטח בנושאי שחיתות, זה לא ראוי. ראש ממשלה שלקח מעטפות כסף ומכר את קו הרקיע של ירושלים יכול לבקר אחרים? מה השלב הבא, לראיין את הנשיא לשעבר קצב בנושא עבירות מין?
התקשורת הישראלית כבר הספיקה להיפרד לשלום מקודים מוסריים בסיסיים. בבחירות האחרונות לא היה כלי תקשורת אחד שבו נתניהו לא התראיין. במשך כל שנות כהונתו נתניהו מיעט להתראיין, נלחם בתקשורת מלחמת חורמה, בעט בה והשפיל אותה.
אבל אותה תקשורת לא היתה מסוגלת לעמוד בפיתוי, וכשנתניהו הציע את שירותיו כמרואיין היא עברה לדום מתוח.
זה מכעיס וכואב ומרתיח את הדם. מדינת ישראל נמצאת במאבק על אופייה הדמוקרטי, ותקשורת חלשה ורופסת היא לבנה סדוקה בחומת ההגנה של הדמוקרטיה.
ניקסון שיקר והתפטר, ומאז שום מוסד או ארגון לא מעוניינים לשאת את שמו, שלעד יישא קלון. נבחר ציבור שחטא לא יכול ולא צריך לצפות שימחלו לו בקלות כזאת. לא מוכרחים לראיין את כולם, זה בסדר. אפשר גם להשאיר מקום לשיקול דעת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו