השבט אמר את דברו. עמישראל השבטי והמפולג (גם הדוקטורים קמיל פוקס ומינה צמח חשבו לגמרי אחרת זה מזה) נתן שלשום את המספרים שהוא נותן בקביעות כבר כמה מערכות בחירות - רק שממערכת אחת למערכת שבאה אחריה, הנתונים הופכים מובהקים יותר ויותר.
ישראל אחת ימנית, דתית ומסורתית, שנטועה עמוק בערי השדה, במושבים ובפריפריה עד כדי מסה קריטית, ומולה ישראל השנייה (שהיתה פעם הראשונה), החילונית, הליברלית, שמתרכזת בערים הגדולות וביישובים המבוססים.
בשעות האחרונות שמעתי שוב את האמירה שהשמאלנים בוכים פעם אחת בארבע שנים ובשאר הימים צוחקים, והימנים צוחקים פעם אחת, בליל הבחירות, ובשאר הימים בוכים. בעיניי, זה שורש ההתנשאות של המחנה הפוליטי שלא יודע לנצח כבר כמה עשורים.
תוצאות הבחירות בשדרות, לדוגמה, מספרות את הסיפור כולו. בנימין נתניהו זכה בעיר מוכת הטילים ביותר מ־43 אחוזים מהקולות, לעומת בקושי תשעה אחוזים של מפלגת הגנרלים של גנץ, שהיתה אמורה להיות התשובה הניצחת לחוסר היכולת של השלטון להכריע את חמאס. כשינתחו את התוצאות, יצטרכו אנשי כחול לבן לרדת דרומה, לשורשי התבוסה במחוזות האלו.
מתברר שבשדרות וביישובים שבהם הליכוד מנצח בנוקאאוט, האנשים הם לא כבשים תועות או טועות. הם חיים במציאות הקשה הזאת יום־יום, ובכל זאת לא חושבים לשנות את דפוס הצבעתם.
נתניהו, כנראה המשכיל והידען שמקרב ראשי ממשלות ישראל, מנהיג כביכול את המחנה המנוגד להשכלתו ולתרבותו - אבל הביא כמעט לבדו, ובכישרון נדיר, מחנה ענק של 55 אחוזים באוכלוסייה לפתח בו תלות מוחלטת. הם רואים בו ממשיכו של בן־גוריון.
אחרי שניצח הבטיח נתניהו - אחרי שנים רבות - להיות "ראש ממשלה של כולם". במבחן הזמן נבדוק אם ישנה את דרכיו. האליטה הפוליטית הישנה, המותקפת, זו שמרגישה שהיא שמניעה את הקטר של ישראל המודרנית, שראש הממשלה גאה בה כל כך - ניסתה להשיב קרב בעזרת כל התותחים האפשריים, אבל רק גירדה את דפנות הצוללת.
אבל נראה שאת הנאתו הגדולה ביותר שואב עכשיו נתניהו מתבוסת בנט. גם אם יצליח בסוף ויגיע לארבעה מנדטים, גם בנט, כמו המרכז־שמאל, לא הבין את נפשותיהם של האנשים. בנט הובס ככל הנראה לאחר שהפנה עורף לבית שממנו צמח - הציונות הדתית.
מתברר שיהודים לא שוכחים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו