תוצאות הבחירות והרכבת הקואליציה

רוב המשטרים הדמוקרטיים הוותיקים הם משטרים פרלמנטריים רב־מפלגתיים, שבהם אין מפלגה הנהנית מתמיכה של רוב חברי הפרלמנט. עם זאת, לאחר בחירות אפשר לסמן את המפלגה המנצחת, אם היא מתאפיינת בשתי תכונות: ראשית, היא "מפלגת הציר" - כלומר מפלגה שאין רוב למפלגות שלימינה כשם שאין רוב למפלגות שלשמאלה. שנית, המנצחת היא המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט. ברור שמפלגת ציר איננה בהכרח המפלגה הגדולה ביותר, אך כשמתקיימות שתי התכונות - ברור מי ניצח.

כלל זה חל גם על ישראל. עד מהפך 1977 היה ברור שמפלגת השלטון היא מפא"י (או יורשותיה ב"מערך"). גם ב־1977 התקיים הכלל. המפלגות שמשמאל לליכוד, ובכללן ד"ש שזכתה להישג מרשים, היו מיעוט. הליכוד זכתה ב־43 מושבים, לעומת 32 בלבד של המערך. עם שחר היה ברור שמנחם בגין יהיה ראש הממשלה.

כדאי להיזכר בשתי מערכות בחירות חריגות, שגם תוצאותיהן הוכיחו את עליונותן של מפלגות ציר שהן המפלגות הגדולות ביותר.

בחירות 1961 היו מהסוערות ביותר בתולדות המדינה, והן הוקדמו בצל פרשת לבון. מפא"י, שזכתה ב־42 מושבים, כבשה את עמדת הציר. הנשיא בן־צבי הטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על דוד בן־גוריון, שכשל בניסיונו, והמשימה הופקדה בידי לוי אשכול. השותפות בכוח - המפלגה הליברלית, המפד"ל, מפ"ם ואחדות העבודה - הקימו את "מועדון הארבע" והעמידו תנאים קשים במו"מ. אשכול הצליח לפרק את המועדון ע"י אסטרטגיית התשה, וכך הורכבה הממשלה האחרונה שבראשה עמד בן־גוריון. המשבר הסתיים בניצחונה של המפלגה הגדולה, שהיתה גם מפלגת הציר. תסריט מעין זה לא היה מתאפשר כיום, כיוון שחוק יסוד: הממשלה הנוכחי מגביל את הזמן העומד לרשות מרכיב הממשלה, ומחייב אותו לעמוד בראשה.

ב־1992 ניצחה מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין, כשלמפלגות שלימינו 59 מושבים. העבודה זכתה אז ב־44 מושבים; מרצ זכתה ב־12 מושבים. מד"ע (2 מושבים) וחד"ש (3 מושבים) הן שהעניקו לראש הממשלה המיועד את מעמד הציר, אך שותפותן בקואליציה היתה בלתי סבירה. רבין הצליח לשכנע את ש"ס להצטרף, והרכיב ממשלת רוב. עם פרישת ש"ס הפכה הממשלה לממשלת מיעוט, למרות צירוף פורשי צומת לקואליציה. תפקוד הממשלה התאפשר בזכות מעמד הציר של המערך, כלומר בזכות "התמיכה מבחוץ" של מד"ע וחד"ש.

קיימים גם יוצאים מן הכלל. כך, למשל, לאחר שלושה ניצחונות מובהקים, נאלצו הנוצרים־הדמוקרטים בגרמניה להרכיב "קואליציה גדולה" עם יריביהם העיקריים, הסוציאל־דמוקרטים. גם מלאכת הרכבת הקואליציה בישראל צופנת בחובה הפתעות אפשריות.  

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו