בני גנץ, רמטכ"ל לשעבר, התבטא בהקלטות שפורסמו בתקשורת "אם היתה לנתניהו דרך שאני אפגע או שיהרגו אותי, הוא היה עושה את זה". הוא גם העלה תרחיש שלפיו נתניהו גייס את פוטין, ואולי את חמינאי, כדי שיפרצו למכשיר הסלולרי שלו. עד עצם היום הזה הוא מסרב לחשוף את החומרים המלחיצים שנמצאים בסלולרי שלו ושמעמידים אותו כנתון לאפשרות סחיטה. ההתנהלות של גנץ צריכה לעורר דאגה גם בלב תומכיו. ההופעה שלו אמש בראיון עם יונית לוי שוב הוכיחה את חולשתו ואת היותו לחוץ ושברירי. רק המחשבה שיש סיכוי, ואפילו קטן, שהוא יעמוד בראש, כבר צריכה להדיר שינה מעיני כל מי שדואג לעתיד המדינה.
מאחר שגנץ הבטיח פוליטיקה אחרת, אין לי ספק שהוא משוכנע ומאמין שנתניהו היה מביא להריגתו, ודבריו אינם נאמרים רק לצורכי בחירות בהוראת יחצניו. לא צריך להיות מומחה לפסיכיאטריה כדי לאבחן שמדובר בתסמיני תסביך רדיפה. תסביך שסממניו הם חשדנות קיצונית וחרדה לא מציאותית מגורמים שרוצים, לכאורה, להרע לסובל מהתסביך. פרנואיד הוא אדם החש נרדף, אף על פי שאין לכך שום ביסוס במציאות.
מצער מאוד שאדם הרואה את עצמו מועמד לנהל את המדינה המורכבת ביותר בעולם, עוד בטרם נבחר, מגלה אובדן עשתונות, העדר שיקול דעת ומחסור בקור רוח. אין זה מפתיע שרבים מכלי התקשורת לא התייחסו כלל להזיה הבעייתית. אילו מועמד מהימין היה אומר דבר דומה, אמות הסיפים היו רועדות והוא היה נדרש להביא תעודה רפואית שתאשר את כשירותו. למרות הניסיונות האינסופיים בתקשורת לחפות על גנץ ואשכנזי, מתקבל אצלי הרושם שגם שם כבר הפנימו שמדובר בבעיה, שהרי אנשי שמאל, גם הם, רוצים לחיות במדינה שעומד בראשה מי שמסוגל לנהל אותה. בידוע הוא שאין נקמה כמו נקמת עיתונאי שטעה. גם מועד ההתחשבנות יגיע בקרוב. יאיר לפיד, לדעתי, כבר מבין ששלושה גנרלים עשו עליו סיבוב.
ההתבטאות האומללה של גנץ היא המשך לקמפיין השלילי של כחול לבן. ראשי המפלגה מאשימים את ראש הממשלה בבגידה לכאורה בעניין רכש הצוללות. בשיתוף פעולה עם התקשורת מתקיים ניסיון שלא להוריד את נושא הצוללות מסדר היום עד לבחירות. גם החלטתו המסתמנת וההגיונית בעליל של היועץ המשפטי, שלא לפתוח שוב את חקירת עניין הצוללות, לא משפיעה על כחול לבן. הסטת תשומת הלב לצוללות מאפשרת להם שלא להגיד שום דבר רציני בנושאים המהותיים שעומדים על סדר היום, ושעליהם הציבור יצטרך להכריע בבחירות, כמו גם לייצר מטריית הסטה מאישיותם ויכולותיהם המוגבלות של מועמדי כחול לבן.
הדיבורים הריקים של גנץ וחבריו בעניין עזה הם ניסיון לרקוד על פצועים ובית הרוס. השימוש הפוליטי שלהם ושל רברבנים אחרים, שספק אם יעברו את אחוז החסימה, הוא ביטוי ציני שיש בו נמיכות קומה ערכית בעת מבחן. הם יודעים בדיוק מה המחיר בחיי אדם שעלול להיות בכניסה לעזה. קל מאוד לתקוף את מדיניות הממשלה מבלי יכולת להציב אלטרנטיבה מבצעית ריאלית. הסוגיה העזתית מורכבת הרבה יותר מדיבורים מתלהמים על הרתעה. כל הגברים־גברים שמציעים לכבוש את עזה או להשמיד, להרוג ולאבד אלפי עזתים, יהיו הראשונים שיפגינו נגד ראש הממשלה אם יהיו קורבנות בקרב חיילי צה"ל, או שסיכולים ממוקדים יובילו למתקפת טילים מסיבית. הצעתי לכל הפוליטיקאים, שלא מוטלת עליהם אחריות כלשהי, להמתין בסבלנות. צה"ל כבר פועל בנחישות ויעביר מסר ממוקד לכל ראשי ארגוני הטרור בעזה.
גם רמטכ"לים לשעבר עלולים לקרוס עקב לחץ בעת מבחן. כבר היו דברים מעולם, ואין סיבה שזה לא יקרה במשרות בכירות יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו