מצע שחור־לבן

התקשורת עטה בהתרגשות רבה השבוע על מצע המפלגה החדשה - "כחול לבן". אחרי שתיקה רועמת של "חוסן לישראל" והשאלות שצצו בעקבות האיחוד עם "יש עתיד", הסקרנות מובנת. 

וכן, במצע מפורט של מאות עמודים, המחולקים לפסקאות קצרות וממוקדות כמעט בכל נושא, מוצע המרשם ל"תיקון עולם" נוסח כחול לבן. מפאת קוצר הזמן, או שמא הקרבה הרעיונית, רוב עקרונות המפלגה אומצו מצד הכלה המנוסה - יש עתיד. 

אחת הבשורות במצע - המפלגה תבחן את העברת אסדת הגז של מאגר לוויתן ללב ים - עשרות קילומטרים רחוק יותר ממיקום האסדה הנוכחי. זו כמובן הקלה גדולה, אחרי שחברת המפלגה מיקי חיימוביץ' אמרה כי "עדיף היה להשאיר את הגז בבטן האדמה". אך הסעיף הזה במצע מרמז על רבים אחרים שבו, שבעיקרם מבטאים רצון טוב יותר מאשר כוונה אמיתית. מה פירוש "המפלגה תבחן"? 

ההכרזה הזו מזכירה לי רעיון של חבר באקדמיה להציע לבחון "הקמת נמל יהודי־ערבי במזרח ירושלים". אתה מתכוון לנמל תעופה? שאלתי את אותו חבר בזמנו. "לא! מה פתאום?! נמל ימי", הוא השיב והוסיף: "אני מתכוון לתוכנית בדיקה להסטת הים התיכון לירושלים לצורך הקמת נמל ימי, שיחבר את ירושלים לעולם". ולפני שהשבתי את המובן מאליו, הוא הוסיף: "שנינו יודעים שאין לזה שום היתכנות. בעוד שנתיים נודיע שהבדיקות העלו שהעניין לא כדאי". 

ברור שההכרזה הזו מתכוונת לבדיקה מהסוג הזה, מכיוון שיתר הבדיקות כבר נעשו בחמש או שש השנים האחרונות. ולא סתם נבדקו - נעשו סקרים תת־קרקעיים, ימיים, אקולוגיים, ביטחוניים ואחרים. נמצא שבעומק רב יותר - מעבר למדף היבשתי - אין אפשרות להקים אסדה. 

 

פיצויים במיליארדים

אסדות גז בלב ים אינן נפוצות בעולם כלל. אסדה צפה משרתת מאגרים בודדים בעולם - הקטנים יותר ממאגר לוויתן, כך שהאפשרות הזו כלל לא קיימת. זאת מלבד העובדה שארגוני הסביבה הביעו את העדפתם לכך שהאסדה תהיה במים הטריטוריאליים של ישראל, כדי שחוקי האכיפה יחולו עליה; ומלבד העובדה שמערכת הביטחון לא יכולה להגן על מתקנים שבמים הבינלאומיים. 

ואם לא די בכל אלה, הרי שאין שום דרך להעביר אסדת גז, שכן כל אסדה נבנית למאגר ספציפי ולכן צודק שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ, שאומר שהדרישה להעביר את האסדה למקום אחר היא כמו דרישה להעביר את כלבו שלום לעיר אחרת. במילים אחרות, הדרישה הרלוונטית היא להרוס את האסדה שנבנתה בשנים האחרונות ואת צינורות ההולכה אליה וממנה ולהקים אותם מחדש במקום אחר כלשהו. 

אז מדינת ישראל כבר חתומה על הסכם אספקת גז ענקי עם ירדן בשווי של 10 מיליארד דולר. האם בכוונת כחול לבן לבחון את ביטול ההסכם עם ירדן? 6.5% מהגז של לוויתן מיועד למכירה למצרים, בהסכמים שנחתמו בשווי של 15 מיליארד דולר. 

האם כחול לבן תבחן את ביטול ההסכמים הללו? האם המפלגה תבחן את ביטול ההסכמים החדשים של המדינה עם חברות החיפושים, אחרי ועדת ששינסקי וכל הדיונים המשפטיים? האם המפלגה תבחן תשלום פיצויים של עשרות מיליארדי דולרים שיתחייבו מביטול שכזה? ודאי שלא, או לא ברצינות. 

המפלגות, לא רק בארץ, חלוקות לגבי השאלה הבסיסית - מהו מצע? הליכוד, למשל, אימץ את גישת התוויית הדרך, קביעת העקרונות, אך נמנע ממשימות ספציפיות. "כלכלה חופשית עם רגישות חברתית", זהו העיקרון המנחה שלו וממנו נגזרים עקרונות כמו "הורדת מסים" ו"הגברת התחרותיות". 

 

פעולות לא ריאליות

בכל מקרה, קל להסכים שמצע חייב לכלול את העקרונות הכלליים של המפלגה, בין שהיא בחרה לפרט את דרכי השגתן ובין שלאו. אלא שכאמור, בכחול לבן העדיפו את מרשם הפעולות, ללא כל הסבר מניח את הדעת על הריאליות שבהשגתן. 

דוגמה נוספת לכך ניתן למצוא בהתחייבות: "נפעל להעמדת המגזר הציבורי במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי". ברור מהו מקורה של השאיפה הזו, כשיו"ר ההסתדרות הוא אחד מבכירי המפלגה. אלא שהשאלה העולה מהתחייבות זו, כמו גם מהתחייבויות נוספות הכרוכות בהוצאות עתק, היא מהם מקורות ההכנסה החדשים שיכסו את העלויות הללו? 

ובעניין המסוים הזה, האם נעדרה מעיני כותבי המצע העובדה שממוצע השכר של העובדים השכירים במגזר הציבורי כבר כיום גבוה יותר מממוצע השכר הכללי? 

דו"ח השכר ל־2016 הראה שתשלומי השכר למגזר הממשלתי בלבד עמדו על 50% מהתקציב באותה שנה. יתרה מכך, השאיפה הזו סותרת הבטחה אחרת במצע - צמצום פערים חברתיים ופערי הכנסה. 

מאותו דו"ח שכר עולה שממוצע השכר לעובד בשירות המדינה עמד על 17,190 שקלים לחודש, בעוד השכר הממוצע לכלל השכירים במשק עמד על 9,743 שקלים בלבד. לא מדובר בתופעה חדשה כמובן. בשנת 2007 השכר הממוצע לשכיר במשק עמד על 7,800 שקלים, ואילו השכר הממוצע לשכיר במגזר הממשלתי עמד על 11,880, כך שככל הנראה המפלגה שואפת לשמר ולטפח פערי שכר של עשרות אחוזים, לרעת המגזר היצרני. 

שאיפה גרנדיוזית נוספת של כחול לבן היא "להגדיל את כוח העבודה בהיי־טק ל־30% מכלל העובדים, בתוך 5 שנים". מי שמכיר את מבנה השוק הזה יכול רק להתפלל שהשאיפה הזו לא תצלח, מכיוון שהדרך היחידה להוציא אותה לפועל היא להפוך רבים מהעובדים שלא בהיי־טק למובטלים, ובכך להגדיל את שיעור העובדים בתחום החדשני והרווחי הזה. 

אלא שכנראה לא זו כוונת הכותבים, אלא להעביר עובדים מעיסוק במקצועות אחרים להיי־טק. זה כמובן רצוי מאוד, אבל המספר הסופי שנקבע - 30%, אינו יכול להיות משהו אחר משרירותי. ברור שהתפתחות הענף הזה בישראל התאפשרה בזכות העובדה שלא היתה קיימת רגולציה נוקשה על ייצור ויצוא טכנולוגיות. ברור שכל הכבדה של רגולציה על התחום הזה רק תפגע בו. 

וכאילו שהמפלגה לא למדה דבר מהניסיון הכושל של מפלגת כולנו בתחום הדיור ובניגוד ליש עתיד שכן למדה מהכישלון של "מע"מ אפס" ודי העלימה פתרונות דיור מהמצע שלה, כחול לבן בחרה להציב יעד מספרי גם בתחום זה. 

לא פחות מ־100 אלף יחידות דיור להשכרה מבטיחים לנו כותבי המצע. מהן ההשלכות של היצע כזה על המחירים בשוק? על הביטחונות של הבנקים? האם בכלל הממשלה מסוגלת לגייס השקעות בסדר גודל שיבטיח בנייה בהיקף כזה? ברור שהדבר יכול להתאפשר רק בתשואה מובטחת של הממשלה. האם היא עומדת לסבך את עתידנו בהתחייבות פרועה שכזו? אין צורך לחפש תשובות לשאלות אלו במצע המפלגה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו