ביום חמישי הקרוב ימלאו 30 ימים מאז הסתלק מאיתנו משה ארנס. שר הביטחון (שלוש פעמים), שר החוץ, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שגריר ישראל בארה"ב, ממקימי התעשייה האווירית ומהנדס אווירונאוטיקה. פרופ' ארנס היה ביצועיסט מהמעלה הראשונה, ג'נטלמן אמיתי ומנהיג בעל כריזמה שקטה ואדיבה.
מישה, בית"רי שהעפיל עד לתפקיד נציב בית"ר בארה"ב, הגשים בחייו את כל מה שסבי חלם עליו כשטבע את המונח "הדר", שעל כל בית"רי לקיים. אמחיש זאת באנקדוטה: בתחילת מלחמת המפרץ הראשונה (1992), אחרי שנשמעו האזעקות שהורו לאזרחים להיכנס למרחבים אטומים עקב ירי טילים מעיראק, הגיע שר הביטחון ארנס לפתח הבור בקריה. הדלת האטומה כבר היתה סגורה, והשומר סרב לפתוח והשאיר את שר הביטחון בחוץ. מישה קיבל זאת בהבנה ובהומור, ודאג שהשומר לא ייענש.
לצד זאת, הוא גם היה פוליטיקאי שידע להבהיר ליריביו שאין להתייחס אליו כמי שאינו יודע להתנהל בזירה הפוליטית, רק בגלל נימוסיו הטובים וההדר שבו נהג במתחריו. הוא נמנע כמעט לחלוטין מתקיפה אישית, אף על פי שרבים לא נמנעו מלתקוף אותו חזיתית.
עמדותיו המדיניות היו ניציות. הוא תמך בתקיפות ביטחונית ובחזון ארץ ישראל השלמה, והתנגד נמרצות לנסיגות ולפינוי יישובים. לצד זאת, החזיק בעמדות ליברליות וייחס חשיבות מיוחדת לערך השוויון בין כלל האזרחים, ובפרט ביחס לאזרחיה הערבים של מדינת ישראל. הוא האמין בשילובם המלא במרקם החיים הישראלי תוך מתן כבוד והערכה לתרומתם.
קשה שלא להעלות על נס את סגנונו המכובד והמכבד של מישה, דווקא ביום שבו נערכות הבחירות הפנימיות בליכוד. רבים במפלגה ובציבור הרחב סבורים, שהסגנון המשתלח המאפיין חלק מן המתמודדים - לא כולם - אינו ראוי לנציגי העם בכנסת. חלק ממבול המלל נגד יריבים, הנשפך על מתפקדי הליכוד, היה בלתי מכבד עד מחליא ממש.
מובן שמבין המתמודדים, רבים נוהגים באופן מכובד, ומשתדלים להפגין איפוק ומתינות דווקא נוכח המתקפות עליהם. שר החינוך ושר הפנים לשעבר, גדעון סער, אינו מתלהם, אף על פי שהוא נתון במערכה קשה מאז חזרתו לחיים הפוליטיים. באופן אישי, אני מתקשה להעלות על הדעת שמה שמשודר באמצעי התקשורת מדויק. להפך, אני שומע מסער בתקשורת רק שבחים לראש הממשלה ולמדיניותו, ותמיכה בלתי מסתייגת במנהיגותו. התייצבותו של גדעון סער בנבחרת המנהיגה את הליכוד רק תועיל להרמת משקל הנגד לכוחות שאותם מבקש המחנה הלאומי לנצח בבחירות הקרובות.
אני מתגעגע לסגנונו של מישה בפוליטיקה. סגנון של העמדת טיעונים והנמקות מתחום העובדות וההיגיון, ולא על בסיס פסילת מתחרים ויריבים באופן אישי ורגשי, תהא הסיבה אשר תהא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו