זה מביך לראות קצינים בכירים מושפלים על ידי פוליטיקאי זוטר שמעולם לא הסתער בראש גדוד על אויב מבוצר, אבל הוא מומחה גדול בהפעלת מניפולציות ארגוניות. לא פחות כואב לראות את מלחמות הגנרלים המתנהלות בשפה צבאית, שלא מתאימה לדרכי ההתבטאות וההתנהלות בביצה הפוליטית. מי שמתיימר להיות מנהיג אזרחי חייב להבין שהנשק שעבד מול מנהרות ורקטות, לא רלוונטי בבית המחוקקים, שם האצבע לוחצת על הדק אחר: זמזם ההצבעה.
למען האמת, אנו, אנשי צבא בכירים, לא בהכרח מבינים את הכללים הכתובים והבלתי כתובים במגרש המשחקים הפוליטי. המרפקנות הצה"לית לא דומה לתככי הפוליטיקה, והתחבולנות הצבאית לא מכינה לעסקנות המפלגתית. בפועל, רק מי שהיה פוליטיקאי מוצלח בצבא יצליח, אולי, לשרוד גם בכנסת ולצמוח לעמדת מנהיג. רק למי שידע כבר בשירות הצבאי לומר אל"ף ולעשות בי"ת, יש סיכוי להיכנס ללשכת רה"מ. לא די בנעליים גבוהות, בעיניים כחולות ובסכין בין השיניים. גנרל שרוצה להצליח בשדה הקרב הפוליטי צריך לדעת להביט בעיני הציבור ולצייר עתיד של אשליות, שגם הוא וגם הציבור יודעים שאין הרבה סיכוי שיתגשמו.
הקצינים הבכירים הם, לרוב, אנשים ערכיים השואפים למצוינות, ומצוידים במיומנויות פיקוד. אבל כדי לנהל מפלגה פוליטית ולהקים קואליציות בסבך האגו והאינטרסים, נדרש ניסיון מסוג אחר. בפוליטיקה אין אחוות לוחמים, והנחשים בה ארסיים יותר מאלה הזוחלים בקריה. אם ברצונו של גנרל לעשות חיבור פוליטי, מוטב שיעשה זאת עם פוליטיקאים מקצועיים, שסיימו בהצטיינות את קורס המבוא לפריימריז. כי בניגוד לשילוב כוחות בצבא, בפוליטיקה חיבור של אחד ועוד אחד מאותו הזן - שווה לעיתים פחות משתיים, ואולי אפילו אפס.
בני גנץ // צילום: דודו גרינשפן
אריאל שרון ז"ל הוא דמות המופת שאותה מנסים לחקות מפקדים וגנרלים שרוצים להצליח בפוליטיקה. אבל הוא, בניגוד לאחרים, עשה את כל דרך החתחתים, והיה יכול להיות פרופסור באוניברסיטה של הפוליטיקה הישראלית. אמנון ליפקין־שחק ז״ל, עמרם מצנע ואפילו אהוד ברק הכירו את הצד האפל של הפוליטיקה ואיבדו הרבה מהכבוד ומהיוקרה שמגיעים להם. גם יצחק רבין ז"ל, שהגיע לפסגה וזכה באהדה רבה, חווה את ייסורי החתרנות של "חבריו".
ללא קשר לוויכוח האידיאולוגי, אני מציע לכל מי שמתיימר להציג את עצמו כראש הממשלה הבא, לקחת אוויר ולהיבנות בסבלנות. לא נעים ואפילו מביך לראות מפקדים אמיצים ש"עפים על עצמם", נמרחים ונמחצים על חלון הראווה של הפוליטיקה ומעמידים עצמם למכירה בקניון הבחירות. הרצון שלנו, המפקדים הבכירים, להמשיך לתרום למדינה ולקבל אחריות, ראוי לשבח. אבל מי שלא בקי בנתיבי הפוליטיקה, גוזר על עצמו גיהינום תדמיתי. והיומרנות הזו פוגעת בעקיפין גם בחבריו לנשק.
צביקה פוגל הוא תא"ל במילואים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו