כך נראים ימנים בדמיון השמאל הפרוע

תופעת בני גנץ מזכירה במובנים מסוימים את "הליכודניקים החדשים", בגרסה של איש אחד: עוד דרך להתגנב למעוז הימין, להחלישו מבפנים ולחמוק החוצה.

באגף השמאל של הרשת התעוררו בבוקר שלאחר הנאום ברגשות סותרים: מצד אחד הזהירו מסממנים ימניים מדי בדברי הכוכב העולה, ומצד אחר הרגיעו ורמזו שכרגע הוא מנוע מלומר את כל האמת, אבל היא תצא לאור כשייבחר. אם להמשיל את דרך החשיבה הזאת לאגדת ילדים, מבחינת השמאל, רק ביום שלאחר הבחירות, כשכיפה אדומה תשאל את סבתא מדוע הפה שלה גדול כל כך, יפתח הזאב את לועו וישיב: "כי צריך לדבר עם חמאס ולהחזיר את שומרון ויהודה".

גנץ הוא גלגול חדש של שיטה ישנה: השמאל נואש מהמשחק הדמוקרטי, ומחפש דרכים לעקוף את רצון הבוחר בשלל תחבולות ותכסיסים: תופרים תיקים למועמד המוביל, גורמים לתומכי מרצ להתפקד לליכוד, שולחים פקידים בכירים ללימודים מטעם קרן וקסלר ומחזירים אותם לעמדות מפתח בחברה הישראלית עם קצת פחות אמון בעקרון הדמוקרטיה הייצוגית. לסירוגין, כמו במקרה הנוכחי - מכריזים שהמועמד אינו מהשמאל, כי מהיום החלוקה בין שמאל לימין מיושנת ולא רלוונטית. 

הדבר המפתיע באמת הוא לא עצם התחבולה, אלא דווקא הרשלנות שבה היא מיושמת; רשלנות המובילה למסקנה אחת: בשמאל חושבים שהמצביע הימני הממוצע הוא אמבה טיפשה וקלה מאוד לתמרון.

קחו, למשל, את הסרטון הכי "ימני" של מפלגת "חוסן לישראל", שבו המונה דופק ומספרי המחבלים המתים רצים על המסך, כדי לענג את ילידי המזרח בעלי החולשה לקברות צדיקים והחיבה לדם ערבי שפוך ברחובות הערים.

הסרטון לא מייצג שום דפוס חשיבה ימני; הוא משקף נאמנה דווקא את מה שאיש שמאל חושב שהוא יודע על ימנים. הימין רוצה דם? אין בעיה, נזרוק להם עצם בדמות סרטון שמהלל מוות. 

כמה התנשאות גלומה בווידאו הקצר הזה, כמה עיוורון כלפי מה שמניע את הדופק הימני ועומד בבסיס תפיסת עולמו: קדושת החיים של היהודים בארץ ישראל - ולא כמיהה למוות סיטונאי של ערבים בעזה.

זה אולי ידהים את גנץ וסביבתו, אבל ימנים הם דווקא שוחרי חופש ותאבי חיים, לא מהמרים יותר מדי על הביטחון, ודאי שלא למען אשליות שאי אפשר לממש כרגע; חלקם אפילו עוסק במקצועות חופשיים, עובד בבנק או בחברת היי־טק, ומעל הכל - יש להם יכולת תבונית להבחין בין טוב לרע, והם מכירים תודה על תקופה לא רעה בכלכלה הישראלית. 

המצביע הימני חי בפריפריה וגם במרכז; הוא לא רק מנשק מזוזות, אלא גם מחזיק בתואר אקדמי; הוא לא נוהה אחרי מועמדים רק כי הם גדלו במעברה ויודעים להגיד "חשומה"; והוא ממש לא מתמלא באושר כשערבים מתים. באופן פרדוקסלי, בבחירות הנוכחיות יש רק מועמד אחד שמסתכל לימנים בגובה העיניים ומכיר אותם באמת. בשמאל מכנים אותו "קוסם", וזו אירוניה לא קטנה. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו