בימים הקרובים ידון בג"ץ בשאלה אם ישונה "חוק הלאום" כך שבשם ה"שוויון" תוצב "זכות השיבה" מול "חוק השבות", ותאפשר לפלשתינים להטביע את ישראל בהמוני "פליטים" למודי אונס ורצח ש"ישובו" משדות הקטל בסוריה, בלבנון ובעיראק לממש את מדינת השלום מהים עד הנהר דווקא אצלנו. בעוד מדינות ערב מקיימות שותפות אינטרסים עימנו מול איראן וזונחות את אשליות הפלשתינים על "השיבה וירושלים בירת פלשתין", מתנחמים הפלשתינים בשנאת ישראל הפופולרית במדינות השלום, שם דורכים על דגלינו ומתריסים במרדנות כנגד ממשלותיהם "הדיקטטוריות".
ובינתיים, ממשיכים הפלשתינים לנהל קרב מאסף כנגד תקומת ישראל. במשפטו הגזעני של עיסאם עקל, שנידון למאסר עולם עם עבודת פרך, קבעו הפלשתינים שאסור לאדם למכור את נכסיו ל"יהודים". מדובר באבסורד: האיש מכר בעצם לבעלי הקרקע החוקיים את אדמתם שלהם.
מדובר בנכסים שכבשו המוסלמים מידי הביזנטים (צאצאי מחריבי יהודה) ב־638, והושבו לבעליהם היהודים ב־67'. אלא שמבחינת האסלאמיסטים, אדמות שכבשו בכוח הפכו לווקף לנצח וזכויות בעליהן פקעו. עתה מתיימרים הפושטים הפלשתינים לשמש בעלי אדמת ארצנו. הישפטו צאצאי הפיאודלים הערבים מלבנון, שמכרו אדמות ליהודים במאה ה־19, גם את הוריהם?
הפלשתינים דורכים ברגל גסה על פסוקי הקוראן שלפיהם בני ישראל הם העם הנבחר, יורשי הארץ, שישובו מכל קצותיה לארצם המובטחת. אם בני ישראל נעלמו, כטענתם, האם היה מוחמד רק היסטוריון? גם על הנצרות הם דורכים. בעודם מתהדרים בתואר "מגיני אתרי הנצרות", הם טוענים שסיפור המקדש בירושלים הנו "שקרי", והוא נבנה בכלל על ידי אברהם אבינו בתימן. אם כך, היכן פעל ישו, "הקורבן הפלשתיני הראשון", לטענתם? ואם לא היה ליהודים מקדש בירושלים, אז ישו הוא אגדה.
ברקע הבחירות הקרבות קרא מנכ"ל "בלד" לשעבר, עוואד עבד אל־פתאח, לערביי ישראל שלא להצביע לכנסת. לדבריו, השמאל הישראלי נחלש וחלום הפיכת ישראל למדינה פלשתינית מן הים לנהר בדרכים פוליטיות פג. הח"כים ערבים משמשים "עלה תאנה" ל"מדינת האפרטהייד". לדבריו, יש ליצור "אלטרנטיבה עממית ל'שחרור פלשתין' באמצעות חיזוק הרחוב הערבי".
בהשכימם בבוקר שוקלים הפלשתינים שימוש בטרור, ובלילה הם חורשים מזימות שתכליתן להסית את אזרחי ערב כנגד משטרי ה"בגידה והשלום". פעיליהם (הח"כים והרשימה המשותפת) שוקדים ליצור בדלנות ו"התנגדות עממית" (מרי המוני אלים), למנף חרם מערבי נגדנו, לנצל את המערכת המשפטית האוטואימונית של ישראל להחלשתה ולגייס את תומכיהם בשמאל כסוכני השפעה לרעיון ההתאבדות באמצעות "מדינה פלשתינית מהים עד הנהר". הפלשתינים משננים באזני השמאל: קיומכם זמני, הרחוב הערבי המתקומם עוד יאמר את דברו. אכן, הדמוגרפיה והמזימות הפלשתיניות מלכדות את שורותינו, אך רק "חוק הלאום" יווסת את האיום. מגמות ההתססה אצלנו ובירדן הן תמרור אזהרה לאשליות "המגורים המשותפים לזאב ולכבש", ומוליכות לפתרון הנכסף: עזה למצרים, והמובלעת הפלשתינית הנוכחית המפורזת בשומרון ויהודה - לירדן. שם מדובר באחדות השפה (ערבית), האמונה (אסלאם), הדגל (4 צבעים), הדמוגרפיה (רוב פלשתיני) וההיסטוריה (המצאה שקרית עוד מסייקס פיקו, 1914). מי מערביי ישראל שירצה לחבור אליהם, מוזמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
