ג'ו נהג אותנו לשדה התעופה בסן פרנסיסקו. גדל במוסקבה, אחר כך חי כמה שנים בפראג, וחזר למוסקבה. לאחר שהתחתן החליט עם רעייתו להגר לפני שלוש שנים לארה"ב. החלום הוא "גרין קארד", אישור לעבודה באמריקה. כבר מילא את כל הטפסים, התראיין עם בת זוגו ארוכות ברשות ההגירה. אמרו לו שיקבל את הכרטיס הירוק המיוחל, אבל כבר יותר משנה זה מתעכב. יש לו אישור זמני, אבל זה לא זה.
מאיפה אתם? מישראל. אז אתם יהודים? כן. וזה נכון שכל יהודי שמגיע לישראל מקבל מייד אזרחות, בלי צורך ב"גרין קארד" ובכל מיני מבחנים בשפה שלכם או בהיסטוריה? לא כל מי שמגיע, אלא כל מי שעולה. כלומר, מהגר אלינו.
הוא עצמו אינו יודע אם הוא יהודי. אף פעם לא דיברו איתו על כך בבית. הוא רק זוכר שקצת התפלא על כך שילדים אחרים היו מגיעים לבית הספר עם שרשרת ועליה תלוי צלב קטן, ואילו אמו אמרה לו שזה לא בשבילו. רק לפני חודשים אחדים קיים שיחת טלפון עם אמו, המתלוננת כי אינו עושה זאת לעיתים תכופות מספיק, והיא סיפרה לו, בדרך אגב, שסבתו היתה יהודייה.
ואמך? אנחנו שואלים. הוא לא שאל. אין זה הכרח, אנחנו מסבירים. גם אם אמך אינה יהודייה, די בכך שסבא או סבתא שלך יהודים. אבל הם נפטרו, הוא אומר. זה לא משנה, אנחנו אומרים בנדיבות. צריך רק לאתר הוכחה. הוא מתקשה להאמין ומכביר שאלות, למשל מה יהיה על אשתו, שאינה יהודייה? ואנחנו ממשיכים להיות רחבי לב, ומסבירים לו כי גם אם סבתו המנוחה היא העוגן היחיד שלו - יכולים הוא ואשתו לעלות על פי חוק מיוחד שחוקק לפני 68 שנה.
אנחנו נכנסים לשלב התעמולה הציונית, ומספרים לו כי מלבד האפשרות הקלה לקבל אזרחות מיידית, זוכים העולים גם ב"סל קליטה", ומפרטים בפניו את הכרוך בכך. הוא מהרהר מעט ושואל: ומה קורה אם מתחרטים? ואנחנו מבטיחים שאיש לא יחזיק אותו אצלנו בכוח.
עם מי אתם רבים שם כל הזמן, במזרח התיכון? הוא שואל לפתע. לאחר כמה שניות של מאמץ להבין את כוונתו, אנחנו מסבירים לו כי המדובר בפלשתינים, והמסכן זוכה למבוא מקוצר של הסכסוך הישראלי־ערבי, כולל רוב הפתרונות שהוצעו לצדדים וכמות משמעותית, אך לא מופרזת, של אופטימיות, לגבי הסיכוי להגיע בכל זאת לשלום.
ג'ו מרשה לעצמו להביע ספק מסוים לגבי האפשרות להגיע לשלום לאחר תיאור עשיר כל כך של כישלונות, אבל ניכר שאינו רוצה לסתום על כך את הגולל כי הלקוח, בכל זאת, צודק תמיד... ואז הוא שואל את שאלת מיליון הדולר: וזה לא מסוכן? לשאלה הזו אנו מוכנים מאז הרגע שהפתיע אותנו עם המידע על סבתו היהודייה. דיברנו על המקרים המרובים שבהם נהרגים אמריקנים בארצם מידי אנשים שמבקשים להתנקם בעולם על כך שפיטרו אותם מעבודתם או שזרקו אותם מבתי הספר שלהם, או סתם חולי רוח, הרשאים לרכוש כלי נשק ללא הגבלה, בגיבוי לובי תעשיית הנשק, החזק כל כך. אנחנו מסבירים לו כי הסיכוי לסיים את החיים בשל אלימות גדול יותר במקומות אחרים, והוא רושם זאת לפניו, על פי הבעת פניו.
לאחר שאנו יורדים מן הרכב ואוספים את המטען, אנחנו נזכרים בעוד טיעון שאי אפשר בלעדיו, והוא מוריד את השמשה בחיוך. אל תשכח, אנחנו מוסיפים, כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבאמת רוצה בך! אוקיי, אוקיי. הוא מבטיח. אם לא יקבל את ה"גרין קארד" בשבועות הקרובים, ישקול ברצינות את האופציה הזו. ובינתיים שלא נשכח להתקשר אליו, בפעם הבאה שנגיע לסן פרנסיסקו. √
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו