השרים נפתלי בנט ואיילת שקד חוזרים לאחרונה על סיסמה קצרה וקולעת, ולפיה "הגיע הזמן שנצביע ימין ונקבל ימין", ומאשימים את נתניהו בקידום מדיניות שמאל. הגם שלעיתים יש מקום לביקורת על ראש הממשלה, הרי דווקא כמי שחיבר את הספר "מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל?", אני רואה בטענה שהממשלה הנוכחית מקדמת מדיניות שמאל טענה שהיא לא רק שגויה, אלא גם מסוכנת. היא חסרה הכרת הטוב, ובנוסף מטשטשת את החשש החיוני ממדיניות שמאל.
עם כל הכבוד לדינה זילבר ולמימון תיאטראות הסתה, ועם כל הכבוד לעיכובים בפינוי חאן אל־אחמר, עתידה של ישראל ייקבע על פי מדד אחד: עוצמת מדינת היהודים ביחס לאויביה. זה העיקרון המנחה וקו השבר שבין הימין לשמאל בכל הקשור למדיניות חוץ. הימין הריאליסטי סבור שהגורמים המכריעים ביחסים שבין מדינות הם עוצמה ואינטרסים, תוך ריסון והרתעת צדדיו השליליים של האדם. השמאל סבור שיש להגיע להסכמה ולפשרות, תוך פנייה לכוונותיהם הטובות של שכנינו.
בפרספקטיבה היסטורית חתום נתניהו על שלושה הישגים אדירים. הראשון הוא בלימת תהליך אוסלו ופרדיגמת שתי המדינות. בשלושת העשורים האחרונים הצליח הימין הישראלי לעמוד מול לחצים חיצוניים ופנימיים אדירים, ומנע הקמת מדינה פלשתינית שתסכן את עצם קיומנו. רבים מתייחסים להישג הזה כמובן מאליו, אבל בהתחשב ביחסי הכוחות מדובר בניצחון כנגד כל הסיכויים. תהליך אוסלו קלע את ישראל לעמדת חולשה מובהקת ויצר בקהילה הבינלאומית ציפייה, שהפכה לאובססיה לנסיגה ישראלית לקווי 67'.
מלבד הלחץ החיצוני, הימין היה בנחיתות בכל מוקדי הכוח הפנימיים. מערכות הביטחון והמשפט, הפקידות, התקשורת והאקדמיה התגייסו בכל כוחם למיזם שתי המדינות. פוליטיקה היא מלחמת רעיונות, ומי שנמצא בנחיתות פנימית בזמן שמופעלים עליו לחצים בינלאומיים צפוי לתבוסה. בכל זאת, הימין הצליח לעמוד בפרץ. שמונה השנים שבהן בלם נתניהו את אובאמה, לצד שלוש השנים שבהן בלם את ביל קלינטון, הן ביטוי למדינאות מושכלת שהיתה חכמה מיריביה. אבל נתניהו היה הרבה יותר מאשר ראש ממשלה; הוא היה גם השחקן המרכזי במלחמת הרעיונות בנושא. הימין הישראלי - מהפוליטיקאים, דרך אנשי התקשורת ועד המגיבים ברשתות החברתיות - משתמש במסגרות החשיבה ובמינוחים שטבע נתניהו.
ההישג השני של נתניהו הוא בניית העמדה, הטיעונים והגייסות הרעיוניים והפוליטיים של הכוחות הריאליסטיים במערב, מול האסלאם הרדיקלי בכלל ואיראן בפרט. נתניהו עשה זאת באמצעות ספרים, מאמרים, נאומים ואלפי ראיונות לתקשורת. הזרעים שזרע לאורך 30 שנים מאפשרים לנו ליהנות מפירות מדיניות הנשיא טראמפ בסוגיה החשובה לעתיד ישראל: בלימת תוכנית הגרעין ושאיפות ההתפשטות האיראניות. וכשמגיעים לסוגיה הקיומית הזו, ניתן לראות שנתניהו לא נרתע מלהפעיל את מלוא עוצמתה של ישראל: מתקיפות חיל האוויר בסוריה, דרך פעולת המוסד בטהרן ועד בניית בריתות אזוריות והנעת העיצומים הבינלאומיים.
ההישג השלישי של נתניהו הוא בניית עוצמתה של ישראל בכל מדד אפשרי. עתידנו ייקבע על ידי השאלה, האם נשכיל לבנות עוצמה צבאית, כלכלית, מדינית, מדעית, טכנולוגית ותעשייתית, וכן להפעיל את העוצמות הללו בצורה יעילה, כך שתמנענה מאויבינו להגשים את מזימותיהם. בהתחשב בכך שאנו עוסקים בסיכויי ילדינו ונכדינו לחיות בשכונה הכי אכזרית בעולם, מוטב להיות זהירים יותר מאשר להתייחס להישגים אלו כמובנים מאליהם.
אז האם אנחנו מצביעים ימין ומקבלים שמאל? זו שאלה מורכבת הרבה יותר מהאופן הפשטני, שבו היא מוצגת על ידי חלקים בימין. הגם שיש לנו מה לשפר, דווקא ממשלות נתניהו האחרונות מלמדות שאנו בכיוון הנכון. חשוב לזכור שהמאבק לצמצום עוצמתן המופרזת של מערכת המשפט והפקידות דורש לא רק כוונות טובות, אלא גם סבלנות והתמדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו