סקנדל בקלפי: תחושה של אובדן אמון במערכת

הציבור מניח שהבחירות הן לא ההזדמנות היחידה להשפיע • שיעורי הצבעה שערורייתיים ביום השבתון העידו על אובדן אמון בשיטה • אז מה הפלא שהאזרחים העדיפו את הקניונים?

השלטון המקומי בישראל מורכב מכ־255 רשויות מקומיות - 77 ערים, 124 מועצות מקומיות ו־54 מועצות אזוריות. בממוצע ארצי מדובר בשלטון מקומי לכל 33 אלף איש. בשונה ממדינות אחרות, בשנותיה הראשונות ישראל התפתחה מחוץ לערים הגדולות ולא בצמוד אליהן. פעם זו לא היתה בושה להצהיר על "כיבוש הארץ" ו"כיבוש העבודה העברית", אלא המטרה.

מי שמביט במפות היישובים במרכז הארץ מלפני יובל שנים בלבד, יראה נקודות של יישובים כמו נס ציונה, רחובות, חולון, בת ים, יפו, תל אביב, רמת השרון, הרצליה וכדומה - כל יישוב מוקף בשדות ובשטחים פתוחים הממתינים להתיישבות. ואכן, כל אותם שטחים התמלאו וסופחו לערים הסמוכות עד שכולן, באזור המרכז לפחות, חוברו כמעט לחלוטין.

מי שנולד לתוך המציאות החדשה, או הגיע אליה כעולה מחו"ל, לא יכול להבין מה ההבדל בין הרצליה לרמת השרון? ומדוע גבעתיים ורמת גן הן ערים שונות? איזה צורך יש לנהל את חולון בנפרד מבת ים? מדוע קריית מוצקין היא יישוב שונה מקריית ביאליק? עובדה שקריית חיים היא בכלל חלק מחיפה.

אלא שלארגונים, ולמנגנונים ציבוריים, יש חיים משל עצמם, והם לא נוטים להתפרק מרצונם, גם כשמטרותיהם הוגשמו. ארגונים ציוניים חשובים, שמטרתם היתה רכישת קרקעות ושמירתן עד שתקום מדינה יהודית, לא מסכימים להתפרק אחרי שקמה מדינה שכזו; ארגונים ששמו להם למטרה להעלות יהודים ארצה ממשיכים לפעול גם כשראש הארגון אומר שכבר אין צורך למהר לעלות ארצה, אבל גם אין צורך לפרק ארגון שלמד להעמיד לעצמו תקציבים נאים ולפרנס את פרנסיו. זו הסיבה היחידה לכך שהציבור מפרנס מנגנונים כפולים ומיותרים, המפרסמים מכרזים עירוניים לתחילת הרחוב ולהמשכו, כאילו יש נחיצות ארגונית רלוונטית להפרדה הזו, חוץ מיריבות על שררה ושכרה. 

השלטון המקומי אחראי לתקציב של כ־80 מיליארדי שקלים - מחציתו מגיע מהכנסות ישירות מתושבים. ההוצאה הגדולה ביותר של הרשויות המקומיות היא על חינוך - כרבע מהתקציב, לפחות. אלא שהרשות המקומית אחראית גם לתשתיות הפיזיות של העיר, הנוגעות לכלל התושבים, גם לאלה שאין להם ילדים במערכת החינוך באותו היישוב. כך שברור שלכלל התושבים יש עניין רב בהחלטות שמתקבלות ביישובו. 

אלא שחיי היומיום ביישוב מורכבים מעשרות רבות של החלטות קטנות שמעצבות אותו. לרוב, אין על הפרק החלטה משמעותית אחת כבדת משקל שתכריע את עתיד היישוב. גם הבחירות לשלטון המרכזי מורכבות כמובן מעשרות, או מאות החלטות המתקבלות מדי חודש ולהן השפעה על חיינו, אך במקרה הזה יש גם כמה החלטות כבדות משקל שעשויות להיות קרדינליות לעיצוב פני החברה העכשווית ובעיקר העתידית.

לכן, הציבור שוקל את בחירתו לפי אותן החלטות כבדות משקל שעומדות על הפרק. בשני המקרים הציבור מניח שתוצאות הבחירות הן לא ההזדמנות האחרונה שלו להשפיע על ההחלטות במהלך הקדנציה הבאה. גם הנבחרים יודעים זאת, ולכן הם לרוב נשארים קשובים. החלטותיהם מביאות בחשבון מחאות ודעות הנשמעות בתקשורת. לכן, כנראה, רוב בעלי זכות ההצבעה בבחירות לשלטון המקומי לא מימשו את זכותם ביישובים רבים.

הם מניחים שאין להם דרך אמיתית לבחון את ההבדלים הצפויים בקבלת עשרות ההחלטות שהמועמדים יידרשו לקבל. והם גם מניחים שבהחלטות האלה, אם הן יהיו לא סבירות בעיניהם, תהיה להם אפשרות להשפיע. אך למרות שאפשר להבין את הרציונל הזה, צריך להבין שהוא מסוכן לשיטה הדמוקרטית. ככל שמבנה הרשויות המקומיות יהיה הגיוני ומוסדר יותר, הציבור יתחבר אליו יותר וירצה לממש את זכותו להצביע. בערים גדולות יותר יידרשו מנהיגים ולא פקידים, והם יוכלו להשפיע יותר ויעוררו הרבה יותר עניין ציבורי בבוחרים. 

הלוואות ועסקנים

ההצדקה ליום שבתון ביום הבחירות היא אינה הפנאי הדרוש לתושבים כדי ללכת להצביע. בכל העולם הדמוקרטי הרעיון ביום השבתון הוא לאפשר מעורבות גדולה יותר של האזרחים בשיח הציבורי סביב בחירת המועמדים. בבחירות הכלליות רבים מתנדבים לסייע למועמדים ולמפלגות שבהם הם תומכים; את זה הם יכולים לעשות מכיוון שהם ביום חופש.

יום השבתון השבוע הוציא לא מעט מתנדבים מבתיהם, אך לא מספיק. התכונה העיקרית של אותו יום ניכרה בקניונים ולא בקלפיות. בעלי עסקים נהנו מהכנסות גדולות במאות אחוזים ביחס לשגרה, ומקומות החניה במתחמי הקניות הגדולים היו עמוסים. חברות סליקת האשראי דיווחו על קצב של 5,000 עסקאות בדקה - קצב גבוה יותר מערבי חג. כך שהבחירה האמיתית שעמדה כנראה בפני האזרחים היא בין מותגים ולא בין מועמדים. 

על התרומה שלכם למועמדים לא תקבלו קבלה, אולי אפילו לא מילת תודה. ושלא תחשבו לרגע שלא תרמתם להם כ־100 שקלים. עשיתם זאת באמצעות משרד הפנים, שמעביר למועמדים לרשויות תקציב של יותר מ־50 שקלים לכל בעל זכות בחירה. כך שלרשות שבה רשומים 100 אלף תושבים - יוקצו יותר מ־5 מיליון שקלים. אם יש באותו יישוב 20 מנדטים במועצה, כל מנדט זכאי לתמיכה של 250 אלף שקלים, בדוגמה זו.

אך גם מתמודדים שלא זכו בבחירות זכאים לתמיכה, אם רק הצליחו לגייס לפחות 50% מהקולות הדרושים להיכנס למועצה. כמו כן, כל מתמודד לראשות הרשות שזכה ב־25% מקולות הבוחרים לפחות, זכאי לכ־10% תוספת על התקצוב הבסיסי.

לפי ההצהרות, רוב המתמודדים לבחירות נוטלים הלוואות אישיות כנגד התמיכה הצפויה להם ממשרד הפנים, כדי לממן את קמפיין הבחירות שלהם. ביישובים רבים המועמדים הגיעו למסקנה שעדיף להם לא לבקש תרומות כלל כדי שלא להיות מחויבים לקבלנים ולעסקנים אחרים בעיר. 

בסך הכל, המדינה מוציאה על ארגון הבחירות לא פחות מ־600 מיליוני שקלים. העלות למעסיקים בגין יום השבתון מסתכמת בקרוב למיליארד שקלים, והעלות למשק בגין אובדן תוצר נאמדת ב־1.5 מיליארדי שקלים. השאלה של בחירות 2018 היא כדאיות יום השבתון - עלות גבוהה יותר מעלות קיום הבחירות בכלל. במרבית הערים השבתון לא עודד את הבוחרים לממש את זכותם, ובממוצע ארצי נרשמה עלייה מינורית בשיעור ההצבעה - כנראה 54% במקום 51% בבחירות 2013.

בערים רבות שיעורי ההצבעה כלל לא התקרבו למחצית מבעלי זכות הבחירה - בתל אביב 37.84%, בפתח תקווה 33.8%, בראשון לציון 42.17%, בחיפה 41.33%, בירוחם 49.12%, בדימונה 38.67%, בנתניה 28.32%, בהרצליה 32.13%, ברעננה 36.77%.

אלו הם שיעורי הצבעה שערורייתיים שמצביעים בעיקר על אובדן אמון בשיטה. מבחינת התושבים בערים הללו, מינוי מומחה, או ועדה קרואה - יכול להיות מקובל עליהם באותה מידה. גם אלה שהצביעו לא שינו את אופי היום הזה ואת מידת גילוי מעורבות האזרחים, שכאמור ניכרה בעיקר באתרי הקניות ולא בקלפיות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו