היש משפט קשה מזה: טבח יהודים בבית כנסת הקרוי "עץ חיים"? היש מחזה מרגש מזה שבו המוני יהודים ניצבים בחזית "עץ חיים", עורכים טקס הבדלה המוני, מניפים דגלי ישראל ושרים־בוכים שירים עבריים?
הטבח בפיטסבורג מעלה שתי שאלות: הנשקפת סכנה ליהודי ארה"ב? ומה יכולה ישראל לעשות כדי לרכך את המכה?
התשובה לשאלה הראשונה היא, לדעתי, שלילית; קיימים ניאו־נאצים רבים בארה"ב, אך משקלם אינו מספיק כדי להרוס את הדמוקרטיה האמריקנית. נכון, האנטישמיות היא הר געש שאינו כבה לעולם, אך הסכנה שהוא יתפרץ כשם שהתפרץ באירופה ובמדינות ערב, נמוכה.
מעמד יהדות בצפון אמריקה מעולם לא היה כל כך איתן. בסקר של מכון פיו המהימן, נבחרה היהדות כדת הפופולרית ביותר בקרב האמריקנים. גל הגיורים מגיע למספרים מרשימים - רובם, כמובן, באמצעות רבנים לא אורתודוקסים. יום לאומי מיוחד מוקדש לתרומת היהדות לאמריקה. חג המולד נחגג בערים מסוימות בשילוב עם חג החנוכה.
כל זה לא מקטין את החרדה מפני הישנות הטבח. מציאות זו מחייבת צעדים תקיפים: הגבלות חמורות ביותר על רכישת נשק, איסור על תעמולה גזענית והתחברות לקבוצות ניאו־נאציות, והגנה על כל מי שחשוף לאיום.
התשובה לשאלה השנייה מסובכת יותר. בישראל נשמעו כמובן הבעות זעזוע, כאב וניחומים. הממשלה פתחה את ישיבתה ביום א' בעמידת דום לזכר הנרצחים. כל זה יפה וטוב וממחיש את הסולידריות של בני עמנו. בנט, השר לענייני התפוצות, אמר בביקורו בקהילה ש"כדורי הרוצח אינם עוצרים כדי לשאול האם הנך קונסרבטיבי, רפורמי או אורתודוקסי".
כל זה נכון, אך הרבנות הראשית ושלוחתה הממשלה, כן עושות הבחנה מגונה מסוג זה. "עץ חיים" הוא בית כנסת קונסרבטיבי אך הרבנים הראשיים, הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף, סירבו לומר שהטבח בוצע בבית כנסת, ועוררו בכך זעם רב בקרב יהודים בארה"ב.
שונים הם הדברים המפתיעים שסגן השר מייקל אורן כותב ב"ניו יורק טיימס"; הוא מגנה בלשון חריפה את אי־ההכרה בכל הזרמים בארה"ב, כולל רפורמים וקונסרבטיבים, ומסביר בצדק כי חוק הלאום מחייב הכרה כזו. החרדים שהפכו ברגע האחרון ממתנגדי חוק הלאום לתומכיו בוודאי יצטמררו לגבי פירוש נכון זה של החוק. אורן מסיים את מאמרו בקריאה: "על ידי הכרה ביהדות הקונסרבטיבית והרפורמית, ישראל לא רק תאתגר את האנטישמים אלא, חשוב יותר, תאשרר מחדש את עצמה".
אך אל מי מכוונים דבריו של סגן השר? אורן הוא סגן שר מטעם כולנו. לכולנו יותר חברי כנסת מאשר לאגודת ישראל. בלי "כולנו" אין ממשלה. על סגן השר לפנות לא אל עיתון אמריקני, אלא לראש סיעתו, השר כחלון, ולהשמיע לו את התביעה שהשמיע לקוראי ה"טיימס". מייקל אורן מציין שרוב היהודים בישראל חושבים כמותו; ידבר אפוא בשם רוב זה. תדבר כולנו בשם כולנו ולא בשם הרבנות הראשית.
ממשלות ישראל לדורותיהן הטילו חרם על רוב יהודי ארה"ב שאינם אורתודוקסים, לא הכירה ברבניהם וברבניותיהם ואף נכנעה לרבנות בעניין מתווה הכותל שסוכם לאחר חמש שנות דיונים.
ומי יכול לשכוח שלפני זמן מה עצרה המשטרה רב קונסרבטיבי שחטאו היה שהשיא זוג מבני עדתו, ובכנסת נציג של ש"ס כינה את הרפורמים "לא־יהודים".
מה יכולה מדינת ישראל לעשות למען מתפללי ונפגעי "עץ חיים"? להכיר בכך שיהדות התפוצות היא יהדות כשרה שזוכה לשוויון בקרב שונאי ישראל ובאי־שוויון במדינת היהודים.
אמנון רובינשטיין הוא סופר ופרופסור במרכז הבינתחומי הרצליה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו