חוסר האמון והחשדנות השוררים בין נשיא המדינה ראובן ריבלין לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, הולידו בשבוע שעבר את היוזמה של יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד אמסלם (הליכוד), לשנות את חוק יסוד: הממשלה, על מנת להבטיח שאם הליכוד יזכה בבחירות לכנסת הבאה, יטיל ריבלין את הרכבת הממשלה על נתניהו ולא על ח"כ אחר מסיעת הליכוד.
במקום לתקן את חוק יסוד: הממשלה, יש הצעה הרבה יותר פשוטה לפתרון המשבר: לאשר מחדש את החוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה, חוק שבוטל ב־2001, ובכך למנוע לחלוטין כל מעורבות של נשיא המדינה בהקמת הממשלה הבאה. על פי חוק זה (שהחליף למעשה את חוק יסוד: הממשלה), הנשיא לא יהיה חייב להזמין ללשכתו אחרי פרסום תוצאות הבחירות את נציגי כל הסיעות בכנסת להתייעצויות על מנת לשאול אותם, מי המועמד המועדף בעיניהם לראשות הממשלה. כך אף אחד לא יחשוד בנשיא, שאולי הוא מתכוון להטיל את הרכבת הממשלה על ח"כ מהשורות האחוריות.
החוק לבחירה ישירה קובע חד־משמעית, שהעם הוא שבוחר במישרין את המיועד להיות ראש הממשלה הבא, ולא מרכז המפלגה. כל אזרח מתבקש להצביע בקלפי בשני פתקים, האחד למועמד המועדף בעיניו לראשות הממשלה, והשני למפלגה שבה הוא תומך. עשינו זאת אתמול, בבחירות לרשויות המקומיות. אם ההצעה תתקבל, גם לא תהיה בעיה לנתניהו להמשיך ולכהן בתפקידו, בצל החקירות וכתב אישום אפשרי (אם יוגש), משום שהוא יוכל לטעון, בצדק, שקיבל את אמון רוב העם לכהן כראש הממשלה.
החוק לבחירה ישירה חוקק ב־1992, בניגוד לעמדת ממשלת שמיר. זו היתה יוזמה של ארבעה ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה - אוריאל לין מהליכוד, יואש צידון מצומת, דוד ליבאי ממפלגת העבודה ואמנון רובינשטיין משינוי - שניהלו מאבקים קשים לקידום החוק. הם הסתייעו בתנועה לשינוי שיטת הממשל בראשות אבי קדיש ובתנועת "חוקה לישראל" בראשות אוריאל רייכמן, וזכו לתמיכה ציבורית רחבה על רקע פרשת התככים הפוליטיים המכוערים שהולידו את הסיסמה "מושחתים נמאסתם" ו"התרגיל המסריח" של שמעון פרס ב־1990 .
אחד התומכים הנלהבים בחוק היה בנימין נתניהו, שכיהן אז כסגן שר במשרד החוץ. הוא תמך בחוק, למרות שסיעת הליכוד הכריזה על משמעת קואליציונית וחייבה את כל השרים והח"כים להצביע נגדו, משום שהאמין שבשיטה זו תיהנה הממשלה מיציבות רבה יותר, ללא חילופי שלטון תכופים.
החוק נבחן לראשונה בבחירות 1996, ונתניהו גבר בהתמודדות על שמעון פרס, שכיהן אז כראש הממשלה (לאחר רצח יצחק רבין). ב־1999 התקיימו בפעם השנייה בחירות לראשות הממשלה בבחירה ישירה, שבהן גבר אהוד ברק על נתניהו וכבש את השלטון ("שחר של יום חדש"); אבל ממשלתו לא החזיקה מעמד, וב־2001 נאלץ הציבור ללכת שוב לבחירות לראשות הממשלה בלבד, שבהן זכה אריאל שרון לאחר שהביס את ברק.
החוק לבחירה ישירה בוטל במארס 2001 ביוזמת שרון, ברוב של 72 נגד 37. מתנגדי החוק טענו שההצבעה בשני פתקים גורמת לפיצול רב של המפלגות, וכתוצאה מכך מגיעות לכנסת רסיסי מפלגות. לאור המצב הפוליטי השורר כיום, מתגעגעים רבים לחוק הבחירה הישירה.
גדעון אלון פרסם ב־1996 את הספר "בחירה ישירה" בהוצאת ביתן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו