ירושלמים, אל תבכו אח"כ - צאו להצביע!

ירושלים היא אחד המקומות המובהקים בישראל שבו הרכב מועצת העיר אינו משקף את הרכב האוכלוסייה, אלא רק את הבוחרים שמממשים את זכות ההצבעה. שלא כבערים אחרות ההבדל אינו קטן; הפער בין מספר התושבים למספר הבוחרים עצום ומהותי. 

40% מהתושבים, ערביי מזרח ירושלים, מחרימים באופן מסורתי את הבחירות, כך ש־60% הנותרים - יהודי העיר - זוכים מן ההפקר, ומתחלקים בכל מאת האחוזים של המושבים. גם בצד היהודי אין איזון: הציבור החרדי מצביע באופן מסורתי בשיעורים גבוהים, ואילו הציבור החילוני, הדתי־לאומי והמסורתי בשיעורים נמוכים יותר. כתוצאה מכך, 35% חרדים (בצירוף החרד"לים) מחזיקים בכ־50% ויותר מ־31 המושבים במועצת העיר. לעומת זאת - הציבורים הלא חרדיים, שעדיין מהווים רוב של 65%, זוכים לייצוג מופחת ממשקלם האמיתי באוכלוסייה.

את החרם הקולקטיבי של ערביי העיר על הבחירות קשה לשנות; הוא תלוי בעיקר בטרור ובגורמי חוץ, כמו הרשות הפלשתינית או חמאס. ייתכן אמנם שהפעם ייבחר למועצה רמדאן דבש, נציג בודד ואמיץ של תושבי מזרח העיר, שרץ "נגד הרוח" והאיומים על חייו, ומתעקש שהגיעה העת שמישהו ידאג לצרכים העירוניים של ערביי העיר "מבפנים". אלא שזה יהיה ייצוג חסר. ערביי העיר "שווים" שליש מועצה.

עם זאת, את האדישות של ציבורים יהודיים גדולים בבירה, כמעט בכל מערכת בחירות, אפשר וצריך לשבור, כדי שלפחות האוכלוסייה היהודית בעיר תיוצג באופן נכון ומידתי. אין מקום לבוא אל החרדים בטענות; הם מממשים באופן דמוקרטי את זכותם ומצביעים בשיעורים גבוהים, לעיתים 85% ויותר, באופן מעורר הערכה וקנאה. 

המדרחוב בירושלים // צילום: נעם ריבקין פנטון

מקום התורפה נמצא אצל האוכלוסיות האחרות - החילונית, הדתית־לאומית והמסורתית. בבחירות לכנסת ב־2015 הצביעו בירושלים 67.1% מבעלי זכות הבחירה, כ־255 אלף יהודים (לערביי העיר אין זכות בחירה לכנסת). לעומת זאת, ב־2013, בבחירות לעיריית ירושלים, השתתפו רק 56% מבעלי זכות הבחירה מקרב הציבור היהודי, כ־220 אלף איש. הפער - יותר מ־34 אלף ירושלמים (רובם לא חרדים) שטרחו לצאת מבתיהם כדי להצביע לכנסת, אך נמנעו מהצבעה לעירייה - שווה 4 עד 5 מנדטים במועצת העירייה. זה בדיוק ההבדל בין רוב חרדי במועצה לבין רוב שאינו חרדי.

הציבור הלא חרדי בירושלים צריך להבין שהאדישות יכולה לעלות לו ביוקר. חלק ממנהיגי הציבור החרדי כבר הבהירו שמרחב הבילוי שנוצר בשוק מחנה יהודה הוא לצנינים בעיניהם. את מתחם התחנה הם כמעט הצליחו לסגור בשבת, ומוסדות כמו גן החיות, מוזיאון המדע, הסינמטק ומוסדות בילוי אחרים נמצאים אף הם על הכוונת. יש גם הבדל עצום בין ועדה להקצאות קרקע שבה הרכב החברים מאוזן ומביא בחשבון את צורכי כל הקהילות, לבין ועדה כשהרוב בה חרדי ומשפיע באופן בלתי מאוזן על חלוקת משאבי הקרקע בשכונות המעורבות. החרדים כבר הוכיחו, שכאשר יש להם כוח פוליטי הם מנצלים אותו היטב ולא תמיד בהוגנות. המחשה לכך קיבלנו מחלק ממחזיקי התיקים בתקופת כהונתו של אורי לופוליאנסקי כראש עיר חרדי.

אסור לטעות - החרדים הם חלק לגיטימי ובלתי נפרד מהעיר הזאת, אך ייצוג יתר שלהם במועצה, מעבר למשקלם האמיתי באוכלוסייה, יפגע בשאר האוכלוסיות. את אותה ראייה היה מקום להחיל באופן הפוך גם על החילונים, לו הצביעו בשיעורים גבוהים, בעוד דווקא החרדים היו מצביעים ברגליים ונשארים בבית.

מכל מקום - בעוד ימים אחדים, כשייוודעו תוצאות הבחירות, לא יהיה מקום לנהי ולקינות. רק מי שיצביע - ישפיע. בבחירות הקודמות בירושלים העניקו 45% מיהודי העיר, באי הצבעתם, כוח מוגזם למפלגות שהתנהלו בצורה סקטוריאלית - בתקציבים, במדיניות עירונית ובמהלכים עירוניים. מחרתיים הם יוכלו לתקן זאת. 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו